בשנתיים האחרונות התחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ובגלל הלימודים אני עובד הרבה פחות .. בתקופת זמן הזאת התנתקתי מהרבה חברים ואני מרגיש שהפכתי להיות בנאדם דכאוני בתוכי.. כבר אין לי חשק לצאת עם חברים אני תמיד עייף ומגעיל לי, אין לי שמחת חיים כמו שהייתה לי , פתאום כבר לא מפריע לי שאני לא יוצא ולא עושה כלום בסופי שבוע וזה לא שאני חנון או מכוער שלא נראה טוב ! ההפך הגמור!!.. אני פשוט דוחה את כל מי שמסביבי ועד שאני מוציא את עצמי מהבית לוקח הרבה זמן , ואגב אם אני כבר יוצא סבבה לי ואני נהנה אבל אז אני חוזר הביתה , לחדר לבעסה לנתק מהעולם אני פשוט מרגיש בודד!! אין לי חברה בקושי ויש לי חיי חברה מרגיש שהזדקנתי לפני הזמן ואני רק בן 26 פתאום נוח לי וסבבה לי להיות לבד ולישון באלכסון שמצד שני אני מרגיש שזה בעייתי בתור אחד שמסתכל על המציאות שלי מהצד..
אני מרגיש שאני לא חי את החיים ויש איזושהי בעיה עמוקה יותר אצלי.. קל ופשוט להגיד תתחיל לצאת יותר ותלמד פחות .. פשוט הגעתי למצב שניתקתי את עצמי לגמרי ושיניתי לעצמי את החיים באופן משמעותי.. יש איזושהי מטרה (תואר ) אבל חוץ מזה אני פשוט לא חי!!!! מה יהיה שייגמר התואר??.. החיים לא יחזרו לי כמו שהיו לפני שהתחלתי שהכל היה סבבה ולא הייתי מבודד ..האישיות שלי תשתנה ואני יהפוך לבנאדם בודד מטבעי , זה מפחיד אותי בטירוף, אני מפחד שהמצב הזה פשוט ילך וידרדר.. אני אמנם מצטיין דיקן אבל אין לי חיים!! ולא שמחת חיים!! שהייתי לאחרונה בביקור בעיר אחרת אצל משפחה ששם אגב יש לי כמה חברים , מצאתי את עצמי חושב הרבה על הלימודים , לומד , בקושי ויוצא עם החברים ( שפעם לא היה מצב לוותר על זה ) ותמיד עייף ומדוכדך.... עם כל זה אני מרגיש זקן ליד אנשים אחרים , פותח את הפייסבוק רואה איך כל העולם חי ורק אני בודד מדוכא . לא יודע ככה אני מרגיש וזה ממש מבאס אותי שהגעתי למצב הזה , מה אפשר לעשות??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות