שלום וסליחה מראש על האורך, אשמח שתקראו עד הסוף :)
בעקבות משבר משפחתי ובעיות עם אבא נקלעתי לתקופה קשה, בה אפשר לומר שהתמוטטתי נפשית, נכנסתי לדיכאון ופגעתי בעצמי (לא הרבה).
התקופה ארכה כחודשיים, שהם היו קשים, עם רצון למות, חוסר השקעה בלימודים וחוסר הבנה מצד החברים והחבר.
אמי הייתה היחידה שהבינה מה אני עוברת.
התחלתי לקחת כדורים (ציפרלקס), ולראות פסיכולוגית, ובהמשך גם העליתי את המינון ל20 מיליגרם (בהתחלה לקחתי 10, שזה המינימום).
היום המצב שלי יותר טוב, יש התקפי דיכאון מפעם לפעם אבל פחות נורא מפעם.
המצב עם אבא השתפר יחסית, למרות שעוד דרך ארוכה לפנינו, והחיים מבחינתי סבירים -, אף על פי שיש לי חבר, חברים טובים ואמא תומכת.
הבעיה העיקרית שלי עכשיו היא שאני מרגישה משוגעת- בתפיסה שלי, ושל הסביבה, רק משוגעים הולכים לפסיכולוג, ורק פסיכים לוקחים כדורים.
אני מרגישה נטל כספי, כי הפסיכולוגית עולה הרבה כסף שלאמא שלי קשה לממן והיא גם אומרת לי שהיא מעוניינת להפסיק את הטיפול (הוריי גרושים ואבי לא משלם הרבה מזונות לכן המצב הכלכלי לא בשמיים ומאבא אי אפשר לבקש כסף בעקבות הבעיות בינינו).
חשבתי להפסיק הכל: כדורים ופסיכולוגית.
פשוט להפסיק, לפתוח דף חדש, להתמודד בלי זה, להרגיש אני שוב, כי כרגע אני מרגישה בן אדם משוגע, דפוק ומקולקל.
אמי מתנגדת לכך שאפסיק את הכדורים (אבל בעד הפסקת הפסיכולוגית), ואומרת שאתדרדר חזרה למקום ה״אפל״ בו הייתי, עם החתכים והרצון למות.
אני מרגישה שאולי זה יקרה, אבל לפחות אז ארגיש שאני עצמי ולא מישהי שדוחפים לה כדורים ופסיכולוגים ומנסים לרפא אותה ממשהו שקיים בה - הדיכאון הוא, כרגע, חלק ממני, לצערי, ועד שלא אגיע לצבא (דצמבר 15) ואצא כבר מהבית, לא אפרד ממנו, עם הכדורים או בלעדיהם ...
אני מתלבטת מה לעשות ואשמח לעצתכם - להפסיק את הטיפול לגמרי ?
לוותר על זה ולנסות להתמודד עם זה בדרך אחרת מאשר כדורים ופסיכולוג ?
נמאס לי להרגיש משוגעת ודיכאונית, רוצה להיות כמו כולם.
אשמח לעזרתכם, תודה רבה מראש :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות