שלום לכולם,
אנסה לספר בקצרה,
בגיל 14 התחלתי "למרוד בעולם" כמו רוב הנערים בגילי.
הפסקתי ללמוד, הפרעתי בשיעורים עד שבגיל 16 נשרתי מהלימודים לחלוטין.
בגיל 17 התחלתי ללמוד באקסטרני והצלחתי לעשות מספר בגרויות.
התגייסתי לתפקיד יעודיי בצבא, עשיתי חצי שנה קורס לתפקיד הנ"ל וכעבור 4 חודשים בתפקיד - הציעו לי להיות פקידה של מפקד היחידה והסכמתי.
כולם היו בטוחים שאצליח בתפקיד שאליו הוכשרתי ואצא לקצונה, אלא שבחרתי להיות פקידה ולא לעשות שבתות ותורניות כל השירות.
מאוד אהבתי את המסגרת הצבאית, לא עשיתי יומיות ואפילו סגרתי שבת עם חברים בשביל הכיף.
כיום אני בשנה שנייה בלימודי התואר שלי, מרגישה מעוררת ושלא בחרתי את המקצוע הנכון (למרות שהתואר הוא כללי עם התמחות מסויימת).
אני באופן שגרתי ויומיומי מרגישה תחושת פיספוס ענקית על העבר שלי,
על התפקיד החשוב בצבא שהפסקתי בשביל תנאים טובים ופינוק, על הלימודים שאני לא בטוחה בהם יותר, אני מרגישה שתחושת החמצה גדולה אוכלת אותי.
בתוך כל זה אני אדם שמשדר ביטחון כל כך גבוה וזו גם הסיבה שאף אחד מחבריי הקרובים לא מכיר את התחושות האלו.
אני בלי בן זוג המון זמן, יש לי חברות טובות ומיוחדות אבל אני לא מאמינה בחברות, מרגישה שרק עם בן זוג ארשה לעצמי להיות חשופה ו- "פגיעה".
איך אוכל להפסיק לחיות בעבר ולהצטער על כל צעד שגוי שעשיתי? אולי יש מקום לטיפול פסיכולוגי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025