בשביל כולם זה יום זיכרון, בשבילי זה סתם עוד יום רגיל.
אני אלמנה, אמא ל-3 ילדים שלא זכו לגדול את שארית חייהם עם אבא.
בעלי נהרג במהלך מבצע צבאי, לא אפרט ואתן פרטים נוספים.
בכל יום מחדש, אני קמה עם תחושת הבדידות והריקנות.
גאה במלאך שלי, שסיכן את חייו ונהרג בשביל המדינה שלנו.
הלך ונלחם כדי שאנחנו נוכל לישון בשקט ומשם, הוא לא חזר.
כל שנה מחדש אני נמצאת מול אותה שאלה שמעסיקה אותי,
איך אפשר לעשות את המעבר החד הזה בין יום הזיכרון ליום העצמאות?
איך אוכל לקחת את ילדיי לחגוג בהופעות שעה אחרי שבכיתי בקבר של בעלי?
מה ההיגיון לעבור מעצב לשמחה בכזאת פשטות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות