הכל התחיל לפני כשנה,
אני ואחיי שמנו לב שמשהו מוזר בין ההורים, פחות מדברים, פחות מקורבים, המשפחות כבר לא נפגשות וכל אחד בעולם שלו.
אבא היה חוזר בשעות מאוחרות ואמא בכלל לא הייתה יודעת זה גם לא ממש נראה שאזיז לה יותר מדי.
הקשר נמשך ככה הרבה זמן, שמעו הרבה מריבות, צעקות ואפילו כמה פעמים יצא לנו לדבר בנינו אולי הגירושים מתבשלים בניהם.
אנחנו לא יודעים מה קרה בדיוק, אבל אתמול ישנו כל המשפחה בערב ביחד והם הודיעו לנו שהם החליטו להתגרש ולחיות לחוד, באותו הרגע היינו מאוד מופתעים וקשיי אמונה.
אך שעה אחריי דיברנו שלושת האחים ופתאום הפאזל התחיל להסתדר והכל היה נראה לנו ברור מאליו.
אבא יעזוב את הבית עוד השבוע לפי הסיכומים שלה
ואנחנו מצידנו מבינים שאין מה לעשות בעניין. אנחנו בוגרים וזה החיים שלהם ואם ככה יהיה להם טוב אז זה מה שחשוב.
אשמח לשמוע מילדים להורים גרושים איך זה להיות ילד לגרושים.
יש חוסר במשפחתיות ובביחד? זה נכון שמקבלים יותר?
אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם אם ויש :)