חושבים להיפרד בגלל שהוא לא מצליח להשלים עם העבר שלי...

שלום לכולם, רציתי להתייעץ איתכם על משהו מאוד חשוב שלי ולבן הזוג שלי אין עם מי להתייעץ עליו..
אז ככה, לפני כשנה אני וחבר שלי הכרנו, ישר מההתחלה היה בינינו חיבור מיוחד וחזק מאוד ונהיינו ביחד. הכרנו אחד את השני למשפחות ונוצר קצת חשש במשפחות בגלל הגילאים (אני בת 17, הוא בן 21)- על הקושי הזה התגברנו בלי יותר מדי בעיה, החלטנו שאנחנו והקשר חזקים יותר ממה שיגידו, ולא ניתן לקשר שלנו להתערער בגלל זה. גם עם בעיות המרחק אנחנו מסתדרים.
לפני שאני ידבר על הבעיה המרכזית חשוב לציין שבעברי עשיתי קצת שטויות כמו לצאת למסיבות וללכת באופן חשוף כמו רוב בנות גילי ולכן גם הסביבה שלי התייחסה אליי באופן זול ומזלזל- לצערי ככה גדלתי וזה מה שהכרתי- כיום כמובן זה שונה, מכבדים אותי ואין שמחה ממני על השינוי שעברתי.
הבעיה האמיתית התחילה כשבמהלך מבצע "צוק איתן" כשחבר שלי היה בעזה, ישנתי (בידיעתו) אצל מישהו שאני מכירה מגיל צעיר מאוד ובזמנו החשבתי אותו ל"אח" שלי.
לחבר שלי היה מאוד קשה עם זה, ובצדק, הוא גדל בסביבה מאוד שונה עם ראש מאוד שונה ויותר שמרני ומכובד. הוא כעס מאוד ורצה שניפרד, אך בספו של דבר הצלחנו להתגבר על זה והקשר שלנו הלך והתחזק, בשלב זה היינו ביחד בערך 3 חודשים.
אני הבנתי את הטעות שלי ולא חזרתי עליה עוד,ואף ניתקתי קשר עם ה"אח" כביכול לאחר שהתבהרו דברים לגבי טיב הקשר שלנו.
לאחר כחודש נוצר בבית הספר מצב ובו מישהו שם את היד שלו על הירך שלי לכיוון הברך, שאלתי אותו בצורה אגרסיבית מה הוא עושה ולאחר כמה שניות הוא הזיז את ידו.
כמובן שסיפרתי על כך לבן זוגי שהתאכזב ממני שלא העפתי לו את היד באותו רגע (בעברי היית מאוד חלשה ואפשר להגיד אפילו עלובה,לא ידעתי לעמוד על שלי ולדרוש מה שמגיע לי.)
גם את המקרה הזה עברנו לאחר ריבים, האמון של בן זוגי בי נפגע ודבר זה הכביד מאוד על הקשר- אך בכל זאת, נשארנו ביחד והקשר התחזק אף יותר- האכפתיות והדאגה גדלו והאהבה התעצמה.
דבר נוסף שמקשה על הקשר הוא שבעבר, כשהייתי בת 15 ילד מכיתתי הטריד אותי מינית. לאחר המקרה הייתי מאוד סגורה כלפי חבריי ומשפחתי וחבר שלי עזר לי להתגבר על הקושי שלי.
לפני כחודש סיפרתי על כך להוריי בעזרת בן הזוג שלי שבאמת תמך בי ועזר המון לאורך כל הזמן, והדבר מטופל.
מאוד קשה לבן זוגי להשלים עם העובדה שהתנסיתי בדברים שלא הייתי צריכה, ואני יכולה להבין את זה, אך עם זאת הוא אומר שהוא יודע שהשתניתי והיום אני לא ככה, ולמדתי המון והאהבה בינינו הדדית ומטורפת, אני לא מכירה הרבה זוגות בגילאים שלנו שבאמת אוהבים ככה ומתקשרים טוב כמונו.
דברים נוספים על הקשר: חבר שלי התחיל לאחר שיחרורו מהצבא לימודי ישיבה, מלכתחילה הכרתי אותו בתור בחור מאמין בעוד אני אפילו לא שמרתי כשרות. כיום לאחר תהליך שעברתי התחלתי להאמין וכילדה שבאה מבית חילוני לגמרי ולהורים דתל"שים שהתרחקו לגמרי מהדת, אני שומרת כשרות, שבת וחגים ואפילו מעוניינת להתחזק עוד עם הזמן ובעיקר עם סיום לימודיי ויציאתי מהבית.
כמו כן במהלך הקשר עברתי שינוי גדול מאוד שגם נראה כלפי חוץ (לבוש, איכות החברים שמקיפים אותי, קשר עם המשפחה ועוד), התבגרתי מאוד למדתי המון.
אני יודעת היום לשמור על עצמי ולעמוד על שלי, הערך העצמי והביטחון העצמי שלי עלו משמעותית וכל זה בעיקר בזכות חבר שלי ש"פתח את עיניי" לסביבה שונה ולראש שונה שמיד התחברתי אליהם.
שנינו למדנו הרבה אחד מהשני והקשר שלנו מאוד מאוד חזק ומשמעותי, יחסית למרחק אנחנו נפגשים הרבה וכשאנחנו לא נפגשים אנחנו מדברים כמה שעות כל יום בטלפון, התקשורת בינינו מדהימה ואף פעם לא משעמם.
שנינו רואים עתיד ביחד להקמת בית ומשפחה (כמובן לאחר שאסיים את המסגרות שלי כגון לימודים ושירות לאומי) אבל הדברים עליהם כתבתי מקשים על העניין, כרגע אנחנו עומדים בפני פרידה מפני שלמרות השינוי העצום שלי שבן זוגי מודע אליו וגאה בו, קשה לו לקבל את עברי והדברים שנחשפתי אליהם בגיל מאוד צעיר יחסית.
הוא טוען שאם גבר אחר שיהיה איתי ישלים עם העבר שלי הוא יזכה,- אבל הוא עצמו לא יכול להשלים עם העניין ולקלוט שהילדה שנפגעה כך בעבר ונחשפה לדברים כאלה היא חברה שלו ובת זוגתו לחיים- למרות האהבה שיש לו אליי והרצון להיות לצידי.
אז כרגע אנחנו מאוד מבולבלים ולא יודעים מה לעשות הלאה.
מצד אחד הדברים האלה מסבכים את המצב ומצד שני שנינו מסכימים על כך שאנחנו אוהבים אחד את השני ומאוד רוצים להיות האחד עם השני.
אז השאלה שלי אליכם היא מה אתם מציעים לעשות- להיפרד או להישאר ביחד?