אמרתי ש״לי זה לא יקרה" אך זה קרה, זה אונס או שאני אשמה? איך להתמודד?

היי לכולם.. לפני יומיים עברתי חוויה דיי מטלטלת.
הייתי שמחה לשמוע את דעתכם בנושא, ואולי אפילו לשאוב קצת כח כדי לשים את זה מאחורי.
המקרה הוא שמצאתי את עצמי מקיימת יחסי מין עם גבר בבית שלו, ללא רצוני החופשי. אונס? ניצול?
המקרה התחיל בכך שהכרתי מישהו שמצא חן בעיניי שגר בשכונה שלי, התחלנו לדבר והחלפנו טלפונים. לפני שבוע וקצת הוא עשה מסיבונת בבית שלו עם כמה חברים והזמין אותי ועוד חברה. הלכנו ביחד והיה ממש כיף. בחנתי גם אותו וגם את החברים שלו וכולם היו נראים לי כמו אנשים איכותיים ונורמטיביים.
שלשום הזמנתי אותו לבוא איתי למסיבה שחברה עשתה אצלה בדירה. הוא נענה להזמנה ונסענו יחד.
שתיתי שם המון אלכוהול (מרצון), שאת רב האלכוהול הוא מזג לי, כך שהוא יודע ששתיתי יחסית הרבה.
במהלך המסיבה היה ממש כיף, פלירטטנו הרבה ובלי קשר הייתה אווירה טובה והייתה בנינו תקשורת טובה וזורמת.
מה שקרה לאחר מכן הוא דבר כזה - יש לי אובדן זיכרון מוחלט של 4 שעות. אני לא זוכרת איך יצאנו מהמסיבה של החברה, לא שאמרנו לה ביי, לא זוכרת שנסענו לעיר מגורינו (15 שעה נסיעה), ואיך, לא שהגענו ולא שהוא הציע לעלות אליו. יש לי רק פלאשבקים שלי על המיטה שלו, כאשר הוא מנסה להוריד לי את המכנסיים ואני מנסה לעלות אותם חזרה (מספר פעמים), יש לי עוד פלאשבק שלו - עירום מולי מלביש קונדום ומסתכל עליי. מה שבטוח זה דבר כזה - ממש אבל ממש לא רציתי לקיים איתו יחסי מין. הכמות אלכוהול ששתיתי לקחה ממני את היכןלת להתנגד פיזית, או פשוט לקום וללכת. או אפילו להתנגד לעלות אליו.
התקשרתי להתעמת איתו על כך (לא בקטע של לתקוף אותו אלא באמת שיתן לי הסברים לגבי מה היה שם למה כמה ואיך כי חוויתי אבדן זיכרון), הוא טען בשיחה שלא נראתי לו שיכורה, שלא דיברתי שטויות או עשיתי דברים שיכלו להסגיר את העובדה שאני שיכורה, הוא טען שהוא לא מכיר אותי מספיק זמן בשביל לשים לב אם אני שיכורה או לא, שהתנשקתי איתו בלהט ולא סירבתי כאשר הוא הציע לבוא אליו. כששאלתי לגבי הקטע בו התנגדתי פיזית שיוריד לי את המכנסיים, הוא ענה שנכון אבל שתוך כדי גם נישקתי אותו, נגעתי בו וירדתי לו (מניחה שדחף לי אותו לפה - סליחה את הפירוט המוגזם). בקיצור טוען שלא הייתי גוויה, ששיתפתי פעולה, זרמתי ולא היה ניתן להבחין בבירור שאני לא בקטע.
האם זה נחשב לאונס לדעתכם?
הוא חדר אליי בניגוד לרצוני אבל האלכוהול לקח ממני את היכולת להתנגד בתוקף. וגם הייתי במחזור ואפילו זה לא הזיז לו (טוען ששם לב רק אחרי).
בקיצור... מה שחשבתי שבחיים לא יקרה לי - קרה לי.
האם אתם חושבים שאני אשמה? בכך ששתיתי יותר מידיי אלכוהול, הזמנתי אותו למסיבה ואלו נתנו לו נורה של ״היא מעוניינת בי ויש מצב שבא לה שהערב יגמר אצלי״?
קשה לי להתמודד עם כל הרגשות האלו. אני הבנאדם עם הכי הרבה שמחת חיים ואופטימיות שיש, ואני מרגישה שהמקרה הזה גזל אותם ממני. לא בא לי לקום בבוקר, לא לצאת מהבית, ובבקרים אני מרגישה שבא לי להקיא כשאני מתעוררת מחדש למציאות שזה לא היה חלום.
סורי אם זה יצא ארוך או מבולגן. ותודה למגיבים.