אתמול נכשלתי טסט רביעי. החברים הכי טובי שהתחילו חצי שנה אחרי עוד מעט כבר בלי מלווה.
בבית הספר לא הכי טוב, ציונים נמוכים ובדיכאון י"א.
משתוקק לחברה, אף פעם התנשקתי והלב נשבר מיותר בנות משאוכל לזכור, ואני לא אדם לא חברותי או בלי חברים.
אין לי משהו בחיים שאני יכול להיות גאה בו, שום דבר. מרגיש כאילו אני מגנט לכישלונות וכל ניסיון לעשות משהו הופך לדיכאון.
האופטימיות ושמחת החיים שעד לפני שנה הודיתי כל יום שיש לי נעלמו מזמן וכבר אני לא מצליח לראות את חצי הכוס המלאה או כוס בכלל.
אני כל כך רוצה משהו קטן שיהיה שאני אהיה גאה בעצמי על שהשגתי אותו ופשוט אין.
פעם הייתי קם כל בוקר עם חיוך ובזמן האחרון אני מרגיש יותר ויותר שהחיים שלי קשים מידי ושכבר לא שווה לחיות.
אני יודע שזה רק טסט וזה תמיד ככה בי"א אבל זה לא העניין... העניין הוא שכל הכישלונות האלו גרמו לי לאבד תקווה וסיבות לחייך. משפטים כמו "הכול לטובה" היו פעם המוטו שלי והיום ה גורמי לי רצון למות. נגמרו הכוחות להילחם מזמן וכבר לא יודע אם כדאי בכלל להילחם. הרי כל פעם שאני נלחם בכישלון אחד זה רק כדי למחרת להגיע לכישלון נוסף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025