להיות סטוציונר או לא?

(אזהרה: בשביל השאלה הקטנה הזאת כתבתי המון והסברתי כל דעה, מחשבה ונימוק שעלו לי לראש, אז אם אין לך כח לכאב ראש/התעמקות קלה, דלג/י.)
שלום לכולם.
החלטתי לשתף ובעיקר סתם לפרוק,
לאחרונה אני מרגיש שכל מה שהאמנתי בו מתפורר, אם זה נושא האמונה... האמנתי באלוהים בעבר אבל כבר לא ממש... אני 'מקווה' שיש אלוהים בשביל שתהיה לי תקווה ברגעים קשים אבל לא מעבר. (אני יודע שזה לא ממש רלוונטי בעיניכם כרגע אבל זה קשור וחלק מהגורמים בעיניי, מקווה שתבינו בהמשך.)
אם זה צדק ומשמעות לחיים (די קרוב לאלוהים) אז כבר הבנתי שאלו דברים שמכרו לי כילד, אין משמעות וגם אין צדק בד"כ. וכמובן הגעתי לתחום האהבה, אם יש כזה דבר... (אם כבר אתאיסטים, אז עד הסוף, לא?) עד לא מזמן כל מה שרציתי בזוגיות (שאף פעם לא הייתה לי ד"א) היא חברה תומכת ואוהבת, אכפתיות, שיתוף ותמיכה... ואפילו היה לי 'קראש' קטן על כמה ידידות במהלך השנים, תמיד דגלתי באהבה והאמנתי בה אבל בסוף הגעתי למסקנה שאין כזה דבר בכלל אהבה. (זאת רק דעתי כמובן)
אנשים מחשיבים את הצורך שלהם לתשומת לב והתשוקה מינית שלהם ולפעמים גם את הנואשות שלהם לבן זוג לאהבה... ברור שיש רגשות וקצת אכפתיות אבל בסה"כ הכל שטויות כי זאת סתם משיכה חומרית עם קצת שיתוף של דאגה בגלל היותנו יצורים אינטלגנטים ובעלי היכולת לתקשר בינינו, ורובנו גם לא נוכל להסתפק רק בנטו מין כמו שאר החיות ביקום... אנחנו צריכים משהו מיוחד... בעל משמעות כביכול! בגלל זה גם אנשים מאמינים באלוהים לדעתי, כי די קשה להם לקבל את העובדה שאנחנו בסה"כ עוד חיה בעולם הזה וששום דבר לא נשאר מאיתנו אחרי שאנחנו מתים (זאת הדרך שבה הנושא מתקשר לקטע האמונה שהעליתי), כי אף בנאדם לא אוהב את האמת הקרה והריקנית, רובנו מעדיפים את השקר המתוק... או את התקווה הקטנה שיש בלא לדעת או בלהיתמם ולקוות.
סטיתי מהנושא... (האמת שלא, פשוט פירטתי יותר מדי.) יותר מדי מחשבות ואסוציאציות...

בסופו של דבר התחלתי לחשוב בכיוון של לפחות להנות ממה שיש (אם כל מה שיש לנו זה הנאות רגעיות בעולם הזה... אז לחוות אותם כמה שיותר, לא?) כמה שיותר וכמובן שהדרך לעשות את זה מבלי להיפגע (לפחות בתחום המיני) היא סטוצים, אז אני חושב לזנוח את התקווה באהבה ולהתחיל להנות ממה שבאמת קיים.
שתפו את דעתכם, תודה.