אני לא יודעת איך להתחיל,אני מרגישה ממש אומללה בחיים שלי.
אין לי למי לפרוק את הבעיות שלי,יש לי חברה אחת טובה אבל היא צוחקת עליי שאני מדברת על דברים כאלה(לא מרשעות פשוט כי זה מצחיק אותה שאלו הבעיות שלי בחיים).אין לי כסף,אני שונאת את המראה שלי,להורים שלי גם אין כסף בכלל,עכשיו אני יודעת שאני לא מכוערת אבל יש דברים בעצמי שממש באלי לשנות ואין לי כסף לניתוח פלסטי(אל תגידו לי לקבל את עצמי זה לא עוזר).יש לי בעיות קנאה,אני אוהבת מישו מפורסם(לא אני לא מעריצה אותו,ולא אף אדם אחר,אני פשוט אוהבת אותו כבר חמש שנים)ותמיד שאני רואה אותו וסרטונים שלו ושהוא מבלה עם ה״חבורה״ שלו זה מפוצץ אותי מקנאה של ״הלוואי שהייתי גם מכירה אותו ומבלה איתו״.אני גם ממש מקנאה באנשים עשירים ומצליחים,אבל ברמות אחרות של קנאה כי אני חושבת שכסף זה הדבר השני הכי חשוב בחיים(הראשון זה בריאות).עכשיו אני נשמעת ממש דפוקה בכל התיאור הזה אבל נמאס לי מחיי,הלוואי והייתי יכולה לטייל בעולם ולהכיר אנשים שאני רוצה להכיר,אבל בינתיים אני סתם תקועה בבית וחסרת חיים והמחשב שלי זה המפלט היחיד בעולם הזה.אני לא רוצה לעבוד כי עבודה תתן לי אלף שקל בחודש וזה לא ממש עוזר לי בחיים,וגם מרגיש לי בזבוז זמן לשרוף את כל החיים בעבודה שבקושי מרוויחים.וגם יש לי בעיות חברתיות,אני ממש מוזרה ומגושמת ואין לי אינטראקציה עם אנשים בכלללל.רק אנשים ספציפיים.בקיצור סליחה על החפירה.יש לציין שאני לא אובדנית ומעולם לא הייתי,מה גם שהתאבדות זה חטא נורא נורא חמור ובחיים אני לא אעשה את זה.ובבקשה לא להגיד לי שזה סתם תקוף. ויעבור,כי אני איזה שנתיים ככה ואני ממש מתגעגעת לימים שהייתי תמימה ולא מודעת לעצמי והחיים שלי היו יפים ולא היו לי שאיפות. שוב סליחה על הקדיחה הענקית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות