אני (28) וחברה שלי (27) בקשר כבר 5 שנים כאשר אנחנו גרים ביחד כבר שנה וחצי.
אנחנו כבר בגיל שבו אמורים להתמסד ולחשוב על הקמת משפחה, ואכן לא מעט מהמעגל החברתי שלי כבר שם או בדרך לשם, אבל אני מרגיש שאני תקוע מאחור - אני לא בטוח שהיא זאת שאני רוצה לבלות את שארית חיי איתה.
התחושה הכי קשה היא שאולי התפשרתי עליה, שאולי הייתי יכול למצוא מישהי טובה יותר אבל אני אף פעם לא אדע.
הדבר הכי בולט לעין הוא הפער בבהשכלה ובאינטלגנציה, אני סיימתי בהצטיינות תואר מתקדם במדעים, שירתתי במקום יוקרתי בצבא ואני עובד עכשיו בחברת הייטק עם משכורת מאוד גבוהה. והיא לעומת זאת סיימה תואר יחסית רגיל במכללה, עדיין לא מצאה את ה"עבודה הרצינית" הראשונה שלה והיא עדיין לגמרי לא בטוחה מה היא הולכת לעשות בחיים.
אני לרגע לא טוען שהיא טיפשה. היא חריפה ויודעת להביא את דעתה ואפשר לנהל איתה שיחה על מגוון רחב של נושאים. אבל לפעמים אני מרגיש שכן משהו חסר, לפעמים חסר לה ידע כללי שלדעתי הוא מאוד בסיסי והיא קצת מביכה אותי לפעמים בעיניין הזה.
מצד שני יש בה את כל מה שאני מחפש באשה ובאמא טובה. היא מאוד אוהבת ונותנת לי הרגשה שהיא מוכנה לעשות 100% בשבילי. היא מצוינת עם ילדים. היא העניקה לי תמיכה בתקופות קשות בשבילי שאני לא יודע איך הייתי מסתדר בלעדיה. היא מאוד פתוחה מינית, הסקס ביננו מצוין ולעיתים קרובות מאוד. כשאני עובד קשה ובמשך שעות ארוכות, היא משתלטת על כל עבודות הבית - מבשלת/מנקה/מכבסת. היא מאוד ישירה והגיונית והיא מעולם לא שיחקת משחקים, עשתה סצינות או רבה איתי על דברים מטופשים.
אני לא יודע מה לעשות עכשיו. אלו נראים לי יותר כמו לבטים של תחילת/אמצע קשר מאשר לבטים שצריכים להיות לך אחרי 5 שנים. אני מרגיש שאם אני אפרד ממנה עכשיו זה תהיה כפיות טובה על כל השנים שהעברנו ביחד, בייחוד כאשר אני לא יכול להבציע על שום התנהגות "רעה" מכיוונה,
אם לומר את האמת, אני גם מפחד להיות לבד.
היא תהיה בת 28 עוד חודשיים, היא מאוד רוצה ילדים ומה שנקרא ה"שעון כבר מתקתק". ואני מרגיש שכל יום שעובר אני מבזבז לה יותר זמן ועושה לה יותר נזק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות