באוקראינה אמא שלי נכנסה להריון בגיל 15 מסטוץ כלשהוא ואז היא ילדה אותי.
סבתא וסבא שלי טיפלו בי רוב הזמן עד שאמא שלי החליטה לעלות איתי לישראל כאשר הייתי בת שנתיים.
גדלתי פה לבד עם אמא שלי והיא באמת ניסתה לעשות הכל כדי להקל עליי ולשמח אותי אבל חיינו יחסית בעוני ותמיד הרגשתי את הלבד.
היו לי חברות שהיו להן מלא אחים והרגשתי שהקנאה והרצון להיות כמוהן תופסת מקום חשוב בלב שלי.
והייתי תמיד טיפוס חלש, כנראה בגלל שגדלתי בלי טיפוס אבהי, והיו בנות שדרכו עליי וצחקו על אמא שלי שהיא זונה שילדה אותי בגיל הנעורים.
ואמא שלי, לא היה לה בכלל אכפת, היא אף פעם לא דאגה לנחם אותי בעניין הזה.
לפני 7 שנים אמא שלי הכירה גבר ישראל לגמרי, שלושה דורות בארץ והתחתנה איתו.
מאז המצב הכלכלי שלנו השתפר והגבר התגלה כאבא מקסים והוא מתייחס אליי כאילו אני הבת הביולוגית שלו ויש לי אחות קטנה ומהממת כבר גדולה בת 5.
וככל שהיא גודלת, אני מרגישה רע עוד יותר.
אני יודעת שזה נשמע מאוד אגואיסטי, אבל אני רואה את האהבה שמרעיפים אליה ממשפחתי, ואת העובדה שנולדה להורים אוהבים ומאושרים ולא כמוני למשפחה מפורקת.
ואני רואה שהיא מוקפת באנשים שאוהבים אותה, כולל משפחתו של אבא שלי.
ובא לי לבכות.
אני לא חוויתי את זה, אני לעולם לא ארגיש.
תמיד אהיה הבת החלשה, הגדולה, זאת שאף אחד לא מכיר ולא באמת מעניינת.
כי אני כבר לא קטנה וחמודה, אני לא ביולוגית של אבא שלי.
והיא, תגדל להיות מאושרת, חזקה עם טיפוס אבהי אוהב ומצחיק.
ואני מסתכלת לפעמים מהצד על האווירונים שאבא שלי עושה לה ואני מתכחשת לכך שזה כואב לי. ואני לא אומרת כלום.
אני אוגרת הכל בלב.
וכמה שהמשפחה שלי מנסה לחבר אותי לכולם ובאמת מנסים לגרום לי להרגיש הכי שווה משהו. אני מרגישה לגמרי ההפך.
אני לא רוצה לגדול בעצבות וניסיתי המון פעמים לומר לעצמי שאין מה לעשות ואי אפשר לשנות את העבר אבל עדיין יש בי חור עמוק שקשה למלא.
אני לא יודעת כבר מה לעשות במצב שלי ובקנאה הגוברת..
הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור ולהיוולד למשפחה מאושרת ויציבה.
אני מרגישה רע מאוד ואני ממש אשמח לעצות מכם או למילות עידוד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות