אז כן, אני בי"א כמובן. שנה של כל כך הרבה דיכאון שרק מחמיר. כשאני מכניסה את עצמי לאווירת לימודים ורק חושבת על הנושא קשה לי כל כך. קשה לנשום ואני מרגישה לחץ מטורף שחונק אותי. אני רק רואה מול העיניים כמה יש לי לעשות (ויש המון) ולא מצליחה לעשות כלום. בסופו של דבר אני חייבת להתנתק ובורחת לטלפון והמחשב והתכניות. כשאני לא- אני שוב לחוצה וחם לי ורע לי. יש לי בחילות וכאבי ראש מהלחץ כבר כלכך הרבה זמן, ואני מרגישה כל כך אבודה וחסרת רגשות. אני רק רוצה ללכת לישון ולקום בסוף י"ב.
אני לא יכולה עם כל העומס והמשמעות של הבגרויות האלה. כל הזמן רואה בראש כמה שאני כישלון ואם יהיו לי ציונים גרועים אני אהיה כישלון תמיד. אבל האם אני באמת לומדת? מה פתאום. אני רק יושבת ונלחצת ונלחצת ואז מתחמקת מהלחץ בעזרת הסחת דעת. והדיכאון הזה הוא פשוט נורא והעצלנות המטורפת שלי ובעיות הקשב וריכוז לא עוזרות. הריטלין כבר לא עובד המון זמן ואני פשוט אבודה. ניסיתי לעשות רשימות של משימות אבל אני לא עומדת בהן כי שוב אני מתחמקת ובורחת להסחות דעת. יוצא שעל עבודה דבילית של חצי עמוד אני יכולה לעבוד יומיים עם הפסקות של שינה ואוכל, פשוט כי אני לא יודעת מה לבחור וקוראת המון ולא מתרכזת בכלום. הראש שלי כל כך עמוס בשטויות האלה שמערכת החינוך טוחנת לי במוח.
אני יודעת שיש רק עוד חודשיים אבל אלה החודשיים הכי קשים ובעיקר הכי מלחיצים, בטח למישהי עצלנית כמוני ושממש ממש גרועה בהתמודדות עם לחץ.
רעיונות מישהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות