גדלתי על חרדות, חרם פחדים ומחסומים, איך לטפל בנושא החברתי?

היי אני בן 24, ורוב האמונות שגדלתי עליהן היו בעיקר חרדות, חרם פחדים ומחסומים..
עם הזמן מגיל 19 התחלתי להתעורר ולהבין שיש לי בעיה... זה הוביל לפסיכולוג שלא הועיל ופסיכיאטר עם כדורי SSRI לאחר פרידה מזוגיות של שנה.
שהשתחררתי מהצבא התחלתי ללמוד ערכים חדשים מקואוצ'ינג בשיטת הNLP, תוך כדי שאני נגמל מהכדורים, ועכשיו אני לומד פיתוח תוכנה וסולל את דרכי להייטק.
הבעיה העיקרית שלי זה לא עבודה, לא כשרונות, לא איכויות וגם לא יופי...
אני סה"כ בן אדם שלא מצליח להתעורר מהאדישות שלו ולעשות שינוי אחרי כשלון.
ושאני אומר כשלון, הכוונה שלי זה בעיקר גם לסיפורים שאני מספר לעצמי שאני נכשל כל הזמן וביקורות, או הערות שאני מקבל מהסביבה שיכולים להפיל לי את המצב רוח למשך ימים.
נמאס לי לשדר כבר בשפת הגוף שלי וההרגשה הפנימית שלי כאחד (שהרי הם מושפעים אחד מהשני) שאני חסר בטחון, שאני לא משיג את המטרות שלי והכל סביב הנושא של חברה, ואפשר להגיד גם שחברה (בת זוג) שכבר שנתיים אחרי הפרידה עוד מעט ועדין לא הצלחתי להשיג זוגיות והכשלון שלי בדייטים כבר נהיה ממש שכיח...
ליפול כל הזמן להסיק שאני לא יודע לקחת ולהוריד מהערך העצמי שלי בצורה שבלתי ניתן לתאר.
במצבים קיצוניים זה גורם למחשבות אובדיות מבלי שעשיתי עם זה משהו.
נמאס לי להיות הבן אדם החמוד הזה שנעים רק להיות בחברתו, באלי להיות כריזמתי, באלי להיות עם אישיות משלי ואני לא מצליח להשיג את ההרגשה הזאת, לפחות לא לזמן קבוע או, לפחות למצוא דרך לעבור ממצב של דכאון וחוסר אנרגיה למצב של שמחת חיים ואושר... כי הדכאון נובע מדברים שהם מאוד שטותיים..
למשל אם בחורה לא עונה או משהו אני יכול להסיק שהיא לא בעניין, שאני לא יודע להשיג, וזה דבר שכבר בנאלי..
במקום להיבנות מכשלונות ולהפיק לקחים אני פשוט בונה אנרגיה של הרססססס עצמייי
דוגמה נוספת זה שיש מצבים שצוחקים איתי בצורה שטותניקית וזה לא כזה מצא חין בעיני וזה מוריד לי את המצב רוח.. זה קורה למשל במכללה שלי, ואז שאני בדרך למכללה ברכבת אני חושב רק בצורה שלילית על איך אני שולל את הבן אדם הזה, ומנסה להלחם בדיאלוג הפנימי המיותר והמתיש הזה.
יש ימים שאני יכול לחשוב שאני פשוט אובד אצות לגביי.. שפשוט נועדתי לסבול בחברה,
שאני לא אתעורר בחיים מהכשלונות.
הנקודת אור שלי זה שדווקא מתי שמתעוררים מכשלונות אז אפשר לקום לפרוח ולהיות גאה בעצמך מפעם לפעם שהצלחת לעשות את זה... אבל בנושא החברתי אין לי מושג איך לטפל. פסיכולוג זו לא אופציה מנסיון, וכדורים זה סתם לקפוץ לים עם מצופים מבלי לדעת לשחות.
היו לי מצבים שהרגשתי ממש טוב (לכל אחד מאיתנו יש את הרגעים האלה)
ואני יודע שבתוך תוכי אני בן אדם מאוד מעניין,
חייכן ויותר מנעים להיות בחברתו הוא משאיר טעם של עוד אצל האנשים,
רק הוא לא יודע לשמור על עצמו מאוזן :(
תודה לעוזרים אני מעריך אתכם מאוד