נמאס לי.
מעצמי.
מהעולם בחוץ.
מהחיים האלה שמבקשים ליצור עבורי סבל.
נמאס לי מהצביעות הזאת.
מהמסכה שמשדרת לעולם שהכל בסדר.
מהבדידות.
שחוזרת ומכה בכל שנייה שיש לראש שלי זמן לחשוב.
נמאס לי מהאנשים שאני מכירה.
שלא באמת מכירים אותי.
נמאס לי שהרצון היחידי שלי הוא.
לברוח.
נמאס לי שאני בכיינית.
שהכל קשה לי.
שאני מסכנה.
שברור לי למה אני לא בראש של אף אחד.
אני משדרת לעולם שהכל בסדר.
בחיים לא תזהו אותי מבחוץ.
אני רוויות הצלחות.
סיפורי גאווה.
אבל הכל ריק בפנים.
ונמאס לי.
באמת שנמאס לי.
כואב לי בחזה, כואב לי בנפש.
ועד לפני שלושה שבועות הייתה לי מישהי אחת.
חברת אמת, ככה חשבתי.
שהרשתי לעצמי להתפשט לידה,
לתת לנפש שלי להיות עירומה ולהראות לה את הצדדים הכי מכוערים שבי.
היחידה הזאת.
כבר לא באזור יותר.
ואין בי כוחות להתמודד יותר.
אני לא מעוניינת בתגובות מעודדות.
לא מעוניינת בסיפורי הצלחה של אנשים שחוו דיכאון וקמו מזה.
אין בי רצון להשתקם.
אין בי כוחות להשקיע בזה.
אני רק רוצה שעוד מישהו ידע את זה.
כי נמאס לי לכתוב לעצמי כבר.
לא משנה באיזה דף אעצור, המילים אומרות את אותו הדבר.
נמאס לי להיות נוכחת בעולם הזה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025