במצבי הנוכחי, מדוכאת, חסרת מוטיבציה, חרדה מהעולם שבחוץ, ריקנית, אובדנית, מרגישה כלואה בגופי ובראשי המתועב בעל מחשבות טורדניות וגם בביתי ובכל זאת קיים הרצון להתחיל מחדש. זה היה אידיאלי אם הייתי יכולה לחזור לאחור אך זה לא אפשרי. אני שרויה בבדידות עמוקה ואני באמת בודדה, התרחקתי ובעיקר הרחקתי כל בן אדם שאי פעם ניסה להתקרב אליי וכמובן מי שלא, כנראה כבר ראה מבעד להעמדת פנים שאני אדם מכוער מבפנים. כל יום שעובר אני מתאמצת שלא להתבוסס ברחמים עצמיים שמחליאים אותי ונכנעת כל פעם מחדש, מרגישה שאיני שולטת בזה. חלשה מדי בשביל להתרומם, להכריח ״לקחת את עצמי בידיים״. אני גורמת רק סבל לאמי מהיותי כזאת פסימית כל חיי, חסרת חשק עם חוסר הנאה בחיים. מרגישה שפספסתי את התקופות הכי יפות של החיים ואני יודעת שתגידו שאני צעירה אך לא רואה איך אני יוצאת מזה בקרוב. תמיד אתרפק על העבר המפוספס. על כל מה שהחרדות שלי מנעו ממני, לחיות. או לפחות להתחיל לחיות. השנאה העצמית, ההרגשה שכל דבר בי פגום ושזו בכלל לא הרגשה, אלא עובדה שאין עליה עוררין. מבחינת האינטליגנציה הנחותה, שאף פעם לא תהיה ברמה שחלמתי עליה. האופי הקשה, בלתי יציבה, כל הזמן תנודות במצב רוחי. הדבר האחרון שאני רוצה הוא להוות נטל על האחר ואני מרגישה שאני כבר נטל עבור אמי. לא רציתי להאריך יותר מדי במילים ואגש לשאלה. אני בקושי יוצאת מהבית, כי הגעתי לרמה שאיני רוצה להיות בסביבת אנשים כשאיני מרגישה נוח בעצמי. לפעמים אני רק רוצה לנשום אוויר אך בלילה אמי מתחילה לדאוג ואיני נותנת לי לצאת החוצה גם כשאני ליד הבית. נמאס לי מהסביבה הקרובה, כל יום חוזר על עצמו. תמיד חיפשתי את הפינה השקטה שאוכל להיות בה לבדי, שכולם יניחו לי. כבר איבדתי את התקווה להתחבר לאחרים. אני גרה במרכז, במקום עירוני ומוזנח. אני רוצה לצאת מהבית למרות כל החרדות והקשיים. חשבתי לעבור לגור בצפון הארץ. אשמח לדעת יש לכם המלצות איך אוכל להתחיל את חיי בצפון והיכן? אני אוהבת בעלי חיים ועסקתי בעיצוב גרפי. אבל אולי אני צריכה להתעסק בדבר אחר לשם שינוי.. כל ההצעות יתקבלו בברכה. תודה רבה מראש על כל התייחסות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות