אני דורי בן 25 סטודנט , לא גר עם ההורים ואני שם דגש על לא גר.
מאז שאני זוכר את עצמי אמא זאת שהכתיבה את החוקים באמצעות צעקות בצורה איומה.
לא הייתי הילד הכי מבריק בלימודים ובמהלך שהייתי קטן אמא שלי אמרה לי "אתה תעבוד בזבל" וכל הדוגמאות ההלאה, ואבא שלי היה בצד ושותק, כי גם הירידות היו בתקופה מסויימת על אבא שלי וכאב לי עליו.
כיום שקצת יותר התבגרתי הצבתי לעצמי מטרה וזה ברגע שיהיה לי את הכוח והאמצעים לצאת מחיק המשפחה ולגור עם שותפים רק לא בבית
תבינו אני בן 25 אין לי עם מי להתעייץ כי אבא שלי דואג למצב הכלכלי בבית ואמא שלי אי אפשר להתייעץ כי כל דבר שאני מועד או ניכשל במשהו היא אומרת "יופי מה יהיה איתך" היא לא נותן עצות היא דורכת לי על הפצעים אחים שלי לא בקשר טוב עם ההורים שלי בגלל הבעיות הנ"ל ולא יצא לי לדבר איתו כל כך .
ואיך שאני מגיע הביתה בסופשים אני שומע צעקות וריבים די נמאס לי אני זוכר את זה גם בתקופת הצבא היו סופשים שהייתי מעדיף לסגור שבת אפילו לבד.
היום התחיל ריב שכל מה שעבדתי עליו חודשים בלימודים נהרס לא משנה איך בטעות והיא אומרת ביזלזול "מה הרסתי לך מה שאני לא יהרוס לך את כל מה שעשית"
ואז התחיל הריב שאבא שלי תמיד מגן עליה בלי דעה אובייקטיבית קיבלתי גם עליו עצבים ומה שסחבתי כל השנים יצא לבחוץ , אמרתי מילים נכונות אבל ממש בוטות חדות ופוגעות על אבא שלי ועל אמא שלי כל כך נגעלתי מעצמי שרציתי לחזור לדירה בשכירות לאחר כמה דק התקשרתי ואמרתי לאבא ואמא שאני מתנצל.
שמע אנשים קולטים שנפגעתי , חבר טוב אמר לי לא מזמן "למה אין לך ביטחון מה שמו אותך בפינה שהייתה קטן" לפעמים אני מרגיש מיואש/
אני מרגיש שרומסים אותי ואני מנסה לברוח מהמצב די נמאס לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות