קשה לי לחיות בלעדיה לא מצליח לצאת מזה

טוב ככה,יצאתי עם מישהי שנתיים..אני בתוך תוכי מאמין שנתתי לה הכל עשיתי הכל שתהיה מאושרת,היא רק אמרה "אני רוצה"(סתם דוגמה רצתה אייפון) חסכתי מהמשכורת הצבאית לא קניתי לעצמי כלום חודש עד שקיבלה אותו..ככה לגבי כל דבר שהיא רק רצתה..באמת שניסיתי להביא לה הכל שתהיה מאושרת...לפני 3 חודשים,היא עזבה אותי לטענתה היא לא רצתה אותי יותר,חודש אחרי זה גיליתי שהיא יצאה עם מישהו...חזרנו,אני יודע שאני חמור וטיפש שחזרתי אליה אבל לא יכולתי לראות אותה בוכה וחוץ מזה לא יכולתי בלעדיה...בזמן הזה שהיא נפרדה ממני היא תמיד התקשרה אלי מחסום,ושלחה הודעות למרות שלא היינו ביחד..תמיד התעניינה והתגעגעה אליי,אולי הייתה רגילה אלי לא יודע...בקיצור חזרנו הכל היה מושלם היה לנו טוב ביחד,עד לפני חודש..שמשם הכל התבלגן לי..היא רצתה פתאום יותר חופש,שאני יפסיק להתקשר בתדירות גבוהה,שאני יתן לה לנשום שלא יודע מה..היא טענה שאני מתלונן שאני קנאי,שלא תמיד טוב לי..נכון התלוננתי,הייתי קנאי כי פחדתי לאבד אותה שוב,והייתי דביק כי רציתי עוד ממנה,והתלוננתי טיפה כי הרגשתי שהיא לא אוהבת אותי כמו פעם...ואז לפני שבועיים,היא פשוט חתכה איתי,היא אמרה לי שהיא לא אוהבת אותי כמו שאני רוצה שהיא תאהב..וזה תמיד היה ככה,תמיד אהבתי אותה בהרבה יותר ממנה,ותמיד הסתפקתי במעט ממנה כי תמיד רציתי להיות איתה אני אוהב אותה בטירוף...,היא התקשרה אלי אחרי שבוע סיפרה לי שהיא ניגשת לטסט היא התרגשה(היא תמיד שיתפה אותי בכל חלק בחיים שלה,אני הייתי הראשון לדעת) שמחתי איתה התרגשתי חיכיתי לראות מה התשובות של הטסט,ואז שוב נכנסתי לציפייה שאולי זה ילך בנינו,ניסיתי אמרתי לה שאני אוהב אותה והיא חסמה אותי אמרתי לה שאני מתגעגע והיא חסמה אותי..היא אמרה לי מספיק די,זה עשה לה רע שאהבתי אותה..ומאז עבר שבוע וחצי ,זה שבוע וחצי ראשונים בכל השנתיים שלנו ביחד שלא שמעתי ממנה,שהיא לא התקשרה אפילו מחסום לשמוע את הקול שלי,שהיא לא התעניינה בי,שלא היה לה רע והיא חיפשה אותי..אין לה אגו,היא מתקשרת מתי שבא לה ומתי שהיא מתגעגעת,אני החלטתי לא להתקשר כי אני יקרע עם עצמי כשהיא תענה..אבל אני מתוסכל ומרוסק שהיא לא מתעניינת בי אפילו כמעט...מרוסק שהיא לא מתעגעגת לקול שלי כמו פעם..שהיא לא צריכה אותי כמו פעם..חשבתי שהייתי הנשימה שלה פעם,היום אני לא יודע איך היא מתקדמת בלעדיי..איך היא מצליחה...איך היא מאושרת בלעדי..זה לא נתפס לי...ועד היום,שבוע וחצי מאז,הגעגוע רק מתגבר,הזמן לא הולך ומפחית את הכאב,הוא רק מגביר אותו..אני עם מועקה בלב כבר שבוע וחצי,זה לא עוזב אותי..למרות שאני יודע שהיא לא תמיד העריכה אותי וכיבדה אותי..אני לא מסוגל לשחרר..עד היום אני מחכה לשיחה הזו..אפילו מחסום,לראות קצת אכפתיות ממנה...ואז אני מבין שהיא לא תחזור יותר..שלא היה לה טוב איתי,ואני מנסה להאשים אותה בקשר שהלך,אבל היא לא אשמה...היא פשוט לא אוהבת...איך מפסיקים עם הדמעות?..אני מרגיש שאין לי טעם לחיות..נשרף לי הלב מהמחשבה שכל מה שהיא לא נתנה לי היא תתן לגבר אחר..שיש לה מישהו אחר להתייעץ איתו שהוא לא אני...אני יודע שרק אהבה תשכיח אהבה..אבל אני לא גבר שבנות מתחילות איתו או שאני איתן..והיא כוסית,היא יפה..בקלות היא תשיג את מי שרק תרצה...ואז היא באמת תשכח אותי לתמיד...איך יוצאים מזה..שמישהו יעזור לי..אני מתוסכל..אני רק בוכה..מרגיש שאין לי טעם לחייך...אני רק מקווה ומצפה שהיא פתאום תבין שהיא טעתה..ואז שוב נזכר שהיא לא טעתה,היא פשוט לא אוהבת...ולא תחזור...אני לא מצליח לעכל את זה שהיא לא שלי יותר..פשוט לא מצליח...אני מרוסק..מה עושים?