אני מגיעה מתחום החינוך המיוחד. במשך לא מעט שנים עבדתי עם נוער עם קשיים נפשיים, לקויות למידה ובעיות התנהגות קשות כולל נוער בסיכון והאמת מאוד נהנתי לעבוד איתם וראיתי בזה אתגר אמיתי. בשנה האחרונה החלטתי לעשות קצת שינוי ולנסות לעבוד עם אוכלוסיה אחרת ואכן התחלתי לעבוד עם אוכלוסיה בעלת מוגבלות שכלית (פיגור שכלי) קשה בגילאים מבוגרים (בני 50 ומעלה). עברו כבר מספר חודשים ואני מרגישה שאני פשוט לא מצליחה להתחבר לאוכלוסיה הזאת ולפעמים אף נרתעת ממנה. אני מוצאת את עצמי שקשה לי מאוד לשאת את המראות של האנשים המרותקים לכיסאות גלגלים, בעלי עיוותים שונים בגוף, מריירים, עושים את צרכיהם בחיתול או לפעמים על הרצפה ועוד שלל מראות שאחסוך מכם. ואני לא מצליחה להבין איך דווקא לאנשים האלה שמקבלים אותי ללא תנאי ורק מחכים לחיבוק, קשר או למגע כלשהו אני פשוט לא מצליחה להתחבר ולהעניק זאת להם. לעומת זאת לבני הנוער עם בעיות ההתנהגות שרק העמידו לי מבחנים ובחנו גבולות, נהגו בי לפעמים בחוסר כבוד וגם באלימות מילולית, אליהם הצלחתי להתחבר ברמות שאני לא מסוגלת להסביר. אני מרגישה מאוד מאוכזבת מעצמי ושואלת את עצמי לא מעט מדוע אני מרגישה כאלו תחושות קשות כלפי האוכלוסיה שאיתה אני עובדת כעת..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025