קצת על עצמי : אני דתי ממשפחה כזאת , למדתי במסגרות נפרדות (בנים, בנות ) ותמיד חברים שלי היו בנים , בגילאי ה20 חברי התחילו להכיר בנות וחלקם אף להתחתן אני הייתי פסיבי , פשוט לא מצאתי טעם להכיר מישהי כי היה לי חברים ולא הרגשתי חוסר (כמובן חוסר מיני תמיד היה קיים ) בגיל 22 התחלתי לימודים לתואר ראשון במסגרת דתית , והיום אני מוצא את עצמי רק עסוק בלימודים ושכמובן האנשים סביבי בזוגיות , ואני אדיש לכל זה ורק צופה מהצד , אין לי חשק לזה ושמציעים לי להיפגש עם בנות אני מסרב
ואני כך משום : שאין לי חשק להכיר אנשים , אין לי חשק לתת ולקבל , אני פוחד להיפגע וכך אני ממשיך שנה ועוד שנה אני מתוסכל מעצמי שאין לי את זה, את הכוחות הנפשיים וההתלהבות להכיר בת זוג ולאהוב , אני פשוט חושב שהגרוע מכל יקרה דווקא לי , ואני לוקח את כל הרע שיש בעולם ללב ולכן אני לא מתקדם לשום מקום ולא סומך על אף אחד
ולא מצפה שיסמכו עלי פשוט מתהלך כאחד שלא קשור למה שקורה סביבי , מה אני עושה
עם עצמי?? (עברתי פגיעה מינית לפני כמה שנים ואולי זה מה שתוקע אותי , ואני בטיפול פסיכולוגי המון זמן ,אך המצב שלי אותו הדבר ...)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025