לשתוק כאילו לא קרה כלום
היי,
עד לפני כמה חודשים הייתי מסורתי-דתי, אהבתי את הדת, הנחתי תפילין, בקיצור בערך כמו כל מסורתי. עד שאחרי הרבה חקירה, מחשבות וערעורים, נטשתי את האמונה והפכתי לאגנוסטיקן (אדם חילוני שלא בטוח שכוח עליון קיים באיזשהו צורה, אך גם לא פוסל אותו לגמריי).
אבא שלי הוא ממש על גבול הדתי. הוא מאוד מחובר לדת, זה בשורשים שלו וכמובן שאני מכבד את זה ואפילו מעריך את המסירות והקפדנות שלו בנוגע לדבר. הבעיה היא, שאבא שלי לא כלכך יודע על השינוי שעברתי, חוץ מזה שהוא הבין בהדרגה שהפסקתי להניח תפילין שזה ממש פגע בו והפריע לו. באחת הפעמים שהוא ביקש ממני להניח תפילין, נפלט לי "אני לא מאמין שהחתיכות עור האלו יעזרו לי בחיים", ואני כלכך מתחרט על זה. עזבו את זה שזה היה די מזלזל ולא מכבד, כל פעם שיש דיון קטן על אמונה במשפחה ואני זורק איזה משהו שעלול לסתור את הדת, אבא שלי מנפנף במשפט הדפוק הזה שאיכשהו יצא לי מהפה.
מכאן הבנתי שאני צריך להפסיק לרמוז על תהליך החילון ופשוט לשבת בשקט עד שאיזה יום הוא יגלה את זה לבד.
אבל יש כמה בעיות קטנות, אחת - אין דבר שאני יותר אוהב מלהשמיע את הדעות שלי, זה כמו שריר לא רצוני, וכל פעם שמתעוררת איזה שיחה על הדת אנשים מבינים יותר ויותר שאני כבר לא אותו אחד שאהב את הדת. קשה לי לשתוק ואני גם לא אוהב את זה, אני רוצה לדבר בפתיחות עם המשפחה שלי בלי לפחד מההשלכות.
שנייה - בית כנסת ביום כיפור. אוך כמה שזה קשה, כמה אני לא אוהב את זה, ללכת לבית כנסת בכללי בחגים, ביקור קטן, אין לי ממש בעיה. אבל ביום כיפור? זה פשוט סיוט. אני יודע שאם אני יגיד לאבא שלי שאני לא רוצה ללכת לבית כנסת ביום כיפור הבא הוא ממש לא יאהב את זה, אולי אני בעצם צריך לכבד אותו ולעשות את זה למרות הכל?
מה אתם אומרים?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025