צורך מריחואנה מדי יום כדי לטפל בפצעי בגרות וההורים גילו, מה לעשות?

שלום, אני בן 17 בכיתה יא מפתח תקווה...
יש לי חצ'קונים על הפנים מאז שאני זוכר את עצמי...
מעבר לחצקונים יש לי מלא צלקות מגעילות, עכשיו מן הסתם זה פוגע בי בכל תחום בחיים... אני לא מסוגל ללכת לבצפר אם יש לי יותר מידי פצעים- מה שמוביל להמון חיסורים שפוגעים לי בציונים, וכולם חושבים שאני סתם עצלן שאין לו כוח לקום בבוקר והבצפר לא חשוב לו.

הביטחון עצמי שלי שווה לתחת, יש ימים שאני לא מסוגל ללכת לעבודה
יש שבועות שאני פשוט לא יוצא מהבית...
לקחתי רואקוטן עזר לחצי שנה והפצעים חזרו, שמתי משחות קרמים מה לא?? כלום לא עוזר, ויתרתי . הגעתי להבנה שאני מנסה לטפל רק בימפטום ולא בגורם. הגורם לסימפטום הוא פנימי, *גנטי*. שום משחה לא תעזור שום לייזר שום IPL לא יצליחו לטפל בגורם.
ואז אני גיליתי את הקנאביס בהתחלה הייתי מעשן עם חברים פה ושם ואז התחלתי לשים לב שאחרי שאני מעשן החצקונים נעלמים לכמה ימים. סוף סוף מצאתי תרופה! התחלתי לעבוד כדי לממן את זה, בכל זאת 100 שקל לגרם(במקרה הטוב) כל כמה ימים לא בא ברגל.
התחלתי לעשן באנגים כדי לחסוך בחומר, כעבור כמה זמן יצא שאני מפיל כמה ראשים בבאנג בחדר שלי כל יום לפני שאני הולך לישון.
אף אחד לא ידע שאני מעשן מריחואנה לא ההורים שלי ולא האחיות שלי.
עד שביום שחור אחד מצאו אצלי את הבאנג מאחורי המיטה, ההורים שלי היו בטוחים שאני נרקומן.
אמא שלי עשתה לי הרצאה כמה שזה מסוכן ולא בריא וממכר והיא סיפרה לי שדוד שלי מת מחשיש כי הוא היה מכור אליו...(חיה בסרט)
היא גם אמרה לי שיש פתרונות אחרים ולא צריך סמים. (אין פתרונות אחרים באמת)
ואבא שלי הפסיק "לתקשר איתי" לא הביא לי כסף לשום דבר, לא הביא לי את האוטו שלו ללכת לחברים, היה רק כועס עליי כל הזמן...

אמא שלי רוצה לעשות לי בדיקת דם כל חודש כדי לוודא שהפסקתי לעשן (זה מה שהבטחתי להם) עכשיו אני ממש לא מתכוון להפסיק לעשן.
בן אדם שאין לו פצעי בגרות בחייים לא יבין איך זה לחיות עם חצקונים, ועל הזין שלי שבגלל שההורים שלי פרימטיביים שלא מסוגלים לחשוב בעצמם ולחקור ולבדוק ולקרוא את העובדות וגופים בעלי אינטרסיים כלכליים האכילו אותם שקרים במשך שנים אני יצטרך להפסיק לעשות את הדבר היחידי שמעלים לי את הפצעים.
אחרי המון המון המון מחשבה והמון אומץ לקחתי את אמא שלי לשיחה וסיפרתי לה מה הסיבה שאני מעשן, לא היה אכפת לה עדיין רואה את זה כסם לכל דבר ודורשת שאני יפסיק.


גם מידי פעם שיש אזכור של זה בטלווזיה או משהו אני זורק לה "את רואה שזה בריא! תביני כבר שזה לא מסוכן"
הבהרה:
ברור שאני מעשן גם לכיף שלי ואני אוהב את הסטלה ואת הישיבות עם חברים, אבל אני -נאלץ- לעשן כל ערב כדי לטפל בפנים שלי ולא לגרום ליותר נזק משכבר נגרם.
בכל זאת אני לא מוציא על זה 1000 שקל כל חודש להנאה שלי.

מה לעזאזל אני אמור לעשות?!?


עכשיו הדיון פה זה לא אם קנאביס הוא נכון או לא.... כי הצמח הזה זה הדבר הכי טוב שהאנושות קיבלה. אז לא רוצה לראות תגובות של "סמים זה לא הפתרון", הדיון הוא על איך אני יוצא מהמצב שנכנסתי אליו....