אני חייל בודד וחסר אמצעים שחזר בשאלה, מרגיש כישלון...איך להתמודד עם הכל?

בן 23, חייל בסדיר, אסיים את שירותי בגיל 24 וחצי.
בגיל 16 חזרתי בתשובה (שימש לי אז בריחה מהמציאות מצאתי בה פילוסופיית חיים שעזרה לי להתמודד)
התחברתי אליה ודרכה אל אלוהים.
בגיל 18 נכנסתי לישיבה עד גיל 20.
הרצף הזה נשבר – כשפרצו אצלי התקפי חרדה שמנעו ממני להמשיך
והייתי שנה מבודד מכל כל בביתי מתמודד נפשית עם התופעות הנפשיות הקשות.
מפה לשם, הכרתי חוזרת בשאלה, שבצורה שכלתנית
הוכיחה לי,שיכנעה, לא משנה כרגע, שאין בדת אלא אחיזת עיניים
ומצאתי את עצמי חודש אחרי מתגייס לצבא בגיל 21 מתחיל 3 שנות שירות שעזרו לי מאוד עם החרדות.
בצבא אני חוזר בשאלה טרי.

ואז....

משבר כלכלי מאוד חריף בבית הכולל עיכולים, אבא שלי בהפסקות של חצי שנה
היה מבקש ממני הלוואות שמנות מחשבון החייל שלי כשהוא ערב ומבטיח לשלם את ההחזרים
שבפועל הוא לא שילם וההחזרים ירדו מהמשכורת הצבאית שלי,
מדובר בסכומים של 20 אלף שקל שעד היום אני משלם אותם מכספי ב36 תשלומים.
שימו לב, כל הכסף שהיה לי בין השנים 18-21, הלך בעיקר על דברים ברוח הדת.
הייתי מאוד מאוד ''רוחני'' וממש לא ''חומרי'. כשאני פתאום קולט שנשפך המון כסף על שחור ולבן, על ספרים, על תשמישי קדושה, ודווקא עכשיו שאני צריך לקנות חולצה וגינס אין לי, כשאני רוצה לנסוע במוניות ולהוציא כספים על פאבים עם חברים אין לי גרוש על הנשמה (אין לי רישיון לא הספקתי בגלל השהות בישיבה ולא הספקתי לפני הגיוס כי הייתי עסוק בריפוי מההתקפים) מצאתי את עצמי ילד מאוד מאוד מוזנח, עם הערכה עצמית נמוכה. גדול מסביבתו הצבאית בכמה שנים ועם יכולת עצמאית וכלכלית של ילד בן 16 לא פחות ולא יותר.
כל השירות הצבאי בלי שקל. כועס על הדת. כועס על הרבנים. כועס על אבא שלי. על התיזמון הרע שלי. שעוברות שנתיים וחצי כבר מאז השירות הצבאי שהיה אמור להיות חוויה מתקנת לדעתי, שזו לדעתי הזירה הכי חברתית שיש.
עם יצירת קשרים ומעבר, ובמקומה הפכה לתקופה מאוד מרירה, שאני מבין את גודל הפער העצום שיצרתי לעצמי ואין לי יכולת לצמצם אותה, תקוע , בלי גרוש , בלי אפשרות לעבוד, בלי אישור צבאי לעבוד,
וגם קשה מאוד למצוא עבודה שאתה חוזר ב-5, ולקחת משמרת עד 1 בלילה זה מעבר לכוחות שלי. ומתפתחת בך אובססיביות כלפי חומר, ומחשבות על איך בגיל 24 נושק לגיל 25 אני רק יעבוד במינימום בשביל לממן לעצמי חולצה וגינס ואולי גם רישיון ומחשבות על מערכות יחסים עם בחורות זה רק בגיל 33 שתתחיל להיות עם רכב ושהיה לך כסף לממן לימודים גבוהים. אתה פשוט בוכה…אתה מרגיש כישלון, אתה מרגיש איך התנהלות לא נכונה של 3 שנים פשוט דופקת לך 10 שנים קדימה. אפילו המענק שיחרור ילך על ההלוואות האלה, ואתה ללעג וקלס בעיני ההורים שלך על זה שאתה לא מצליח להתקדם. אתה פשוט בוכה…
פתאום דרכים לא מוסריות, דרכים לא אתיות לעשות כסף, נראות כל כך מפתות, גניבות, עקיצות, מכירה של דברים שלא שלך, כל מיני דרכים שהורסים אותך, את האדם שבך,להפוך אותך למשהו אחר… ואתה נלחם.

מה לעשות????