היי זאת הפעם השניה שאני כותבת לכם ועל הדרך אני מודה על הייעוץ שלכם.
ככה:אני בזוגיות 8 שנים ומאורסת שנה.
אבל מאז האירוסים שבר לא זז. לא לגבי מגורים משותפים. לא חתונה ובטח שלא ילדים. הבן הזוג שלי בן 37 ק אצל הוריו שמכתיבים לו מה לעשות. האחים שלו לא בעד הזוגיות בלי שום הסבר מוצדק.
אולי בגלל שלהם אין זוגיות והם רוצים גם כן. אבל בכל מקרא אני לא מתמקדת בזה. מבחינתי הזוגיות שלי מתגלגלת כמו כדור שלג שלא מספיק להתגלגל.
בכל 8 השנים גיליתי המון סבלנות. קיבלתי המון דברים שאף אחת לא היית מקבלת לעולם. דחייה של המשפחה השפלות עלבונות. ועדיין החה לי סבלנות.
השאלה שלי היא: למה הוא לא מתעורר על עצמו? הוא בן 37 הוא אמור להיות היום פלוס שלוש ילדים. מחויב בעל אושר ושמחה. אבל בפועל זה לא ככה.
ואני איתו מגיל 18 לא ראיתי ולא הרגשתי אף גבר חוץ ממנו. החברות שלי מתחתנות. יולדות. והשאלה איפה אני בכל הסיפור? למה לי לא מגיעה?
אני ניגשת אליו בשאלה שאם הוא לא רוצה שיגיד לי כי אי אפשר להישאר במצב הנוח הזה כשאני נפגעת בכל הסיפור. אם רק הייתם יודעים מה העברתי עם הבחור הזה....אני רוצה להיות מאושרת. כולם כולל כולם מעקמים פרצוף כשמדובר בקשר הזוגי שלי כי הוא עושה צחוק מעצמי.
הוא לא החלטי! לא בוגר! פחדן! ובכל זאת אני אוהבת אותו. אני רוצה להחליט החלטה אחת חותכת או לפה. או לפה. כי למשוך לשנה התשיעית אני לא רוצה!
אני פגועה ממנו! הוא ביזבז לי 8 שנים מחיי. טחן לי את כל הילדות שלי. השעון ברחם שלי מתקתק ולו לא אכפת!
מה עושים המצב הזה?
אני ישמח לתשובה חותכת. תודה רבה על הכל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות