מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד קטן הייתי אוהב ממש ממש כדורגל זה גם הדבר שהייתי ממש ספציפית מוכשר בו יחסית לשאר הדברים הייתי רואה משהו איזה חפץ ברצפה הייתי חייב לבעוט בו כאילו זה כדור ובכלל ביום יום חושב הרבה על כדורגל עכשיו עד גיל מסוים שיחקתי בשכונה חברים וכו אבל עכשיו שהתבגרתי זה נהיה לי ממש בעייתי בגלל המסגרת והסביבה המשפחתית והחרדית שלי וזה קשה לי לקבל את המציאות הזאת כי תמיד בתוך תוכי היה לי חלום רחוק להיות שחקן כדורגל גם אם זה היה אומר לקרוע את התחת 10 שעות ביום בשביל להגשים את זה ואין לי אפילו את האופציה להתאמן כי אין לי את האופציה התאורטית להיות שחקן וזה קשה לי ממש הרבה פעמים בבוקר אני מתעורר בבאסה כזאת ובלילות אני מפנטז איך אני מתאמן ואז הכאפה של המציאות מכניסה אותי עוד יותר לבאסה כשאני מבין שהדבר שאני הכי אוהב בעולם לא יוכל לעולם להתגשם זה ממש כואב לי לא יודע איך בדיוק להסביר את זה עכשיו מה אתם יודעים אולי יש איזה מסגרת שקשורה לכדורגל שאני יוכל להיות בה למרות הדת ובכלל מה אתם חושבים? תודה וסליחה על החפירה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025