שלום לכולם,
אני בת 16 ויש לי חבר בן 18.
מעולם לא אהבתי אף אחד כמו שאני אוהבת אותו, באמת!
הוא החבר השני שלי ואני החברה הראשונה שלו. אנחנו ביחד כבר שנה וכמה חודשים.
הוא עושה בשבילי המון! ואוהב אותי בצורה מטורפת, הוא פשוט מדהים שאין דברים כאלה!
הבעייה היא, שהרבה פעמים אני מרגישה שהוא יותר חכם ממני. שאני טיפשה לידו ושאנשים מעדיפים לדבר איתו מאשר איתי... אפילו היה מקרה, שהוא היה עם המשפחה שלי, ודוד שלי שאל אותו שאלה לגביי הפלאפון של דוד שלי והרגיז אותי שהוא שאל אותו ולא אותי, וזה הרגיז אותי כי לי יש פלאפון כמו שלו וחבר שלי בכלל לא מבין בפלאפון הזה!
אך חבר שלי טען שהוא שאל אותו ולא אותי כי הוא היה יותר קרוב אליו.
הוא תמיד מנסה לשפר את ההרגשה שלי אבל כל פעם שהוא אומר איזו מילה שאני לא מכירה או רעיון שנון אני מקנאה בו וחושבת לעצמי - איך אני לא חשבתי על זה...
הוא מלא טקט, חכם נורא, הבדיחות שלו הרבה יותר מצחיקות משלי.. ואני פשוט מרגישה ממש מטומטמת לידו. סיפרתי לו על זה, והוא אמר שזה ממש לא נכון, ולדעתו אני מאוד חכמה ובכלל חכמה לגילי, אך אני לא מרגישה ככה.. הוא אפילו לפעמים שותק כשאני מדברת וכשהוא רוצה לומר גם משהו בנושא. מהפחד שאחשוב שאני טיפשה ושהוא יותר חכם ממני. אמא שלי אומרת שאני עדיין נערה צעירה, ושאני צריכה להסתכל על הפרש הגילאים ושלו יש קצת יותר נסיון ממני. אבל זה מרגיז! והרבה פעמים אני מתעצבנת עליו בגלל זה, ההרגשה פשוט.. רעה! אני שונאת את זה, אני מרגישה טיפשה ונורא מקנאה בו, ואני לא רוצה בזה... מה אפשר לעשות?