הקשר מתחיל להיות רציני אך בין הדייטים הוא לפעמים נעלם ומתנהג באדישות, להעיר לו?

היי,
יש לי חבר בערך חודשיים, הכרתי דרך חברה משותפת, סיפרה לי הרבה דברים טובים, שבאמת אחרי הדייט הראשון הרגשתי שלא סתם היא סידרה בינינו :)
הכל טוב ויפה, ג'נטלמן, מושך אותי, מעניין, חכם, מצחיק, תמיד משלם, מתעניין אם קר לי, לאן בא לי ללכת, אם אני לומדת כמו שצריך למבחנים...בכלל, אנחנו די באותו ראש בהתייחסות לחיים.
ועכשיו הקטע הפחות טוב שלשמו התכנסנו חחח - בין הדייטים הוא לפעמים קצת "נעלם", זה כבר היה ממש מהתחלה אבל 'החלקתי' את זה כי היינו שנינו בתקופת מבחנים קשה...בשיא הלחץ זה הגיע לרמה שלא דיברנו 5 ימים! אבל דיברתי איתו, הוא התנצל והבטיח שמעכשיו יהיה אחרת ושהוא היה בתקופה ממש עמוסה. אני לא רוצה להכנס לפרטים שיגרמו לזה שיזהו אותנו, אבל כן יש לו לימודים אינטנסיביים והוא סובל מ ocd והפרעת קשב וריכוז ובאמת שרואים עליו שהוא קצת אובססיבי לדברים סטייל הלימודים... ובאמת אחרי זה התחיל ליצור יותר קשר, גם לא כל יום אבל נגיד יום הוא התקשר, יום אני [בהתחלה לא הייתי מתקשרת בכלל כי התביישתי והוא עודד אותי ליצור קשר]
אז למה אני כותבת הודעה עכשיו? כי הקשר כבר מתחיל להיות יותר רציני, הוא בא הביתה והכיר את המשפחה שלי, הכיר חלק מהחברים שלי ואני הכרתי את חברים שלו, מתכננים ללכת לאיזה משהו עוד כמה חודשים, גם יותר מגע [לא יחסי מין, אני בתולה ואני מעדיפה לחכות קצת] אבל קצת יותר ממה שבהתחלה. קיצר, אני מרגישה שאני מתאהבת ואני מפחדת להפגע כמו שקרה עם האקס...
אני פשוט מבולבלת, מצד אחד אנחנו בקושי מדברים יעני בתדירות נמוכה מאוד, מצד שני, כשמדברים אז כן שיחות ארוכות והוא מתעניין ומשתף אותי בדברים, תמיד מגוונים ביציאות והוא מציע לשלם, תמיד דואג שלא יהיה לי קר חלילה ושאכלתי טוב ושאני לומדת כמו שצריך למבחנים, בתקופת מבחנים אני חושבת שבזכותו החזקתי מעמד, גם משיכה ותשוקה יש...אני מרגישה שכן אכפת לו ממני אבל איכשהו החרדות שלו מהלימודים והלחץ והכל מרחיקות אותו...וגם לא הייתה לו אף פעם חברה והוא קצת קלולס [אבל היי, גם לי יש לחץ ואומנם כן הייתי בזוגיות אבל לא מנוסה יותר מידיי]...אבא אומר לי שנשמע שהוא בחור טוב ושאני צריכה לשמוח שיש לי חבר שנותן לי מרחב ולא אחד שחופר ומפריע לי ללמוד, מצד שני גם חברות שלי סטודנטיות ובזוגיות ואיכשהו בני הזוג שלהן תמיד מוצאים זמן!
היום התעצבנתי כי התקשרתי לא מאוחר והוא ישן ופשוט היה אדיש, אני באמת לא מבינה אם אתה רוצה ללכת לישון מוקדם למה לא להתקשר\לסמס לפני? למה תמיד להיות מעצבן??
אני לא יודעת מה לעשות, כבר אמרתי לו בעבר שזה מאכזב אותי והוא באמת לא ירד לסף דעתי ולא הבין מה הבעיה לדבר פעם ביומיים\תירץ את זה בעומס לימודים, אבל תמיד זה היה בקטנה ועזבתי, אולי הפעם לנהל שיחה רצינית ולהסביר לו שאני נפגעת ממנו? לאיים שנפרד (מודה שאני פוחדת לנקוט צעד כזה ולא מאמינה ביעילות של זה)? או שאולי מפני שהוא מקסים מכל בחינה אחרת, לקבל אותו ואת הקשיים שלו?
תודה מראש...