הדיכאון הזה הורג אותי, באלי פשוט לסיים את החיים האלה!

היי שלום, לפני 3 שנים עברתי דירה לבית עם כמה חדרים נוספים וקיבלתי חדר לבד, הייתי ילדה מתבודדת מאז גיל 5 כבר. אולי זה בגלל החיים הקשים יותר שעברתי, 90 אחוז מהיום אני לבד כי אני פשוט אוהבת. בשלוש שנים האלה קרו המון דברים במשפחה, דברים בחיים שלי, אלה היו ה 3 שנים הכי נוראיות בחיי
נכנסתי לדיכאון עמוק עמוק, ושאני אומרת דיכאון אני לא מדברת על ילדה בת 13 שחבר שלה נפרד ממנה, או שרבה אם אחותה, החיים שלי נהרסו והשגרה שלי השתנתה במצב דרסטי. לא הלכתי לבית ספר, לא יצאתי מהביית עם חברות, לא יצאתי לביית בכלל בכלל. 24 שעות מבלה בחדר. שקיבלתי את החדר לבד הקטע של " להתבודד" התעצם. וקוראים לי דברים מוזרים. אני בודקת את הטמפרטורה של החדר שאני נכנסת אלייו, אני לא מסוגלת בשום פנים ואופן לראות חלון פתוח. שהעולם רואה אותי ואני רואה את העולם, כנל שמש ושנכנס אוויר לחדר אני לא רגועה. אני מרגישה שמסתכלים עלי, וששומעים אותי. ושרואים אותי, אז החלון היה סגור כל הזמן וגם התריסים. והאור מכובה כי אני בכלל לא יכולה להסתכל על עצמי במראה. ושהייתי צריכה אור שמתי סדין על המראה.
והדלת? נעולה במפתח אף אחד לא מעז להיכנס וגם לא יכול. אפילו שאני יוצאת לשירותים אני נועלת אחרי. אני יוצאת רק שאף אחד לא בבית כדי לאכול להתקלח ולחזור לחדר. שגרה..אני לא יפרט על המצב שלי עם המשפחה אבל כל פעם שיצאתי מהחדר וישבתי בסלון כולם הסתכלו עלי כאילו השד הירוק יצא כרגע מהמאורה שלו. ושרק ניסיתי לפתח שיחה עם ההורים זה התפתח לריב ומה היה הפתרון? " עופי לחדר שלך." אם הייתי רוצה לאכול בשולחן איתם הם היו רומזים " ואיי אן מקום.. כל הכיסאות תפוסים. ומצחקקים ביינהם.." שרק ישבתי בסלון אמא שלי הייתה מפעילה את הרדיו חזק כדי לא לשמוע אותי. ותמיד אמרו לי לעוף לחדר זה היה הפתרון היחידי בכל מריבה. לאף אחד בכלל אן מושג מה קורה בחדר.. הם לא ידעו אבל כל פעם שנכנסתי לחדר נפלתי על הרצפה ובכיתי שעות.. שרטתי את עצמי ושמעתי שירי ראפ עצובים בפול ווליום כדי להירגע.
הייתי במצב נוראי.. לא ראיתי אור יום, או אנשים, לא היה לי כלום בחיים. דבר אחד מנע ממני מפשוט לשים סוף לחיים האלה. וזה החדר, התמונות היצירות המחשב עם כל המסמכים והשירים והתמונות, היומנים מגיל קטן, המזכרות מהחיים היפים שהיו לי בעבר.. החדר שלי הפך להיות מרכז החיים שלי.. הדבר היחיד שהיה לי. בוקר אחד אמא שלי החליטה שצפוף, ושהיא רוצה לעשות שינויים. שאני ואחותי הגדולה נהיה בחדר הכי גדול בבית ואחים שלי הקטנים יהיו בחדר לבד וההורים יעברו לחדר שלי. הרגשתי שעולמי נחרב. הלב שלי נשבר למליון רסיסים. זאת הרי הטריטוריה שלי!! החלון שלי מהקומה הראשונה שמשקיף על כל השכונה ודיברתי בו לעצמי שעות, הדלת שלי, לפנות מהסלון היישר לחדר, הלבד שלי החיים שלי... הפרטיות שלי.. זה לא סתם חדר!! זה אני!!! לקח להם חצי שנה להוציא את זה לפועל. בוקר אחד הם העירו אותי, רותם תעיפי ותארזי את הדברים , כנל אחותי ותכנסו לחדר הגדול, החדר הכי מרוחק בבית שאן אור מהחלון, ויש רק נוף לכמו מדבר. תוך יומים העבירו את המיטה הארון והרהיטים שלנו, יש לי חדר הרבה יותר יפה וגדול אבל.. אן לי מיטה. זאת המיטה הזוגית של אחותי, הארון שלי הוא שלה עכשיו, ולי יש ארונית קטנה בצד.היא זרקה לי את כל הפוסטרים והעיתונים והכתבות שאני שומרת כבר שנים. כל החדר ורוד ובובות שאני רגילה לחדר כחול. וזה רק ההתחלה.... היא ישנה עם אור דלוווווווק !!!! לא סתם דלת פתוחה או מנורת לילה. אור דלוק כמו שמש!! היא באה כל לילה ב 3 בבוקר פותחת את הדלת מדליקה את האור, מדברת בטלפון שמה שירים צועקת ולא נותנת לי לישון, ושאני מתעוררת בבוקר היא מתלוננת על הרעש והאור, כל החיים שלי השתנו. כל ההרגלים שלי, חלון סגור דלת נעורה, שירים בבוקר, שירים בלילה, אני ילדה קצת מבולגנת ומאז שעברנו לחדר זה הפך להיות סיוט. כל טיפת באלגן שאפילו שלה היא טוענת שאני אשמה והיא מזכירה את העבר שלי שהייתי מבולגנת למרות שהשתנתי בשבילה. אני מכבדת את התנאים אבל היא לא מכבדת אותי. היא מבלגנת וצורחת עלי לסדר, ליד ידידים וחברות שלה. לא נותנת לי לשמוע את השירים שלי אומרת לי באוזניות, ואני לא יכולה! ושאני שומעת אותם והיא מדברת בטלפון היא צורחת עלי לההנמיך לגמרי. אן לי אפילו איפה לבכות שאני עצובה.. אז אני הולכת למקלחת ובוכה.. היא לא מתחשבת בי ובמצב שלי.. אחותי תמיד הורידה לי את הביטחון ועכשיו אנחנו קרוובות מתמיד והיא הורסת אותי.. כל טיפת מידע שיש לה עלי היא מוציאה אותו עלי ומעוותת אותו שאנחנו רבות. פוגעת בי וממרת לי את החיים. אני במצב נוראי. אן לי כבר כלום בחיים האלה.. אפילו לא חדר!! אן לי את הלבד שלי אני לא יכולה כבר לתפקד.. כל ההרגלים שלי החיים שלי האופי שלי... קשה לי כ''כ... אחרי 3 שנים של הרגל להיות לבד אני באמת לא יודעת איך להתמודד. באלי פשוט לסיים את החיים האלה!! מה לעשות?