היי, אני מעדיפה לא לחשוף את שמי, אף אחד שמכיר אותי חוץ ממני לא יודע שאני כותבת את ההודעה הזאת. אף פעם לא הייתה לי בעיה, תמיד הייתי קצת שמנמנה ואח שלי היה החתיך, הרזה, הספורטיבי. אני לא אומרת שההורים אוהבים אותו יותר, ממש לא. הם ממש מעריכים אותי, הם חושבים שאני חכמה ויפה ומוכשרת, ובכלל שאני סתם חושבת שאני שמנה, ואני ממש לא חושבת על עצמי שום דבר מהדברים האלו. האמת היא שאני הייתי שמנה עד לא מזמן, המוח אומר לי שעכשיו אני ניראת בסדר, אבל אני מרגישה ענקית. שנה שעברה גרתי בניו יורק לשנה, כולם חושבים שהיה לי שם ממש כיף אבל אני לא רוצה להיזכר בזה, מבחינתי זו טראומה. ניו יורק זה לא העיניין, אבל אני השמנתי שם, כי הייתי מבלה את כל היום בבית ולא עושה שום פעילות גופנית. אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שהבעייה שלי התחילה כשפעם אחת הלכתי עם אבא שלי ואח שלי לסופר, ובסוף אבא שלי קנה לאח שלי חטיף שוקולד. בקשתי מאבא שלי שיקנה לי גם אבל הוא אמר: "את לא צריכה את זה, **** (השם של אח שלי) צריך להשמין, הוא רזה." אני לא חושבת שהוא התכוון שאני איעלב מזה, או שאני בכלל אזכור את המשפט הזה כל כך הרבה זמן, אבל זה שבר אותי מביפנים. מאז אני שמנה, מבחינתי אני שמנה. זה לא היה מאוד נורא עד שהחלטתי לעשות עם זה משהו. מתחילת השנה אני בקושי אוכלת, אני משתדלת לאכול כמה שפחות. כל פעם שאני אוכלת אני מרגישה נורא עם עצמי, חושבת על זה שיכולתי לוותר על זה. קשה לי להקיא אבל אני נכנסת לשירותים, עושה את כל מה שאני יכולה, ואם אני לא מצליחה אני מנסה לשלשל את האוכל. אני יודעת שיש בעיה, ושאני לא באמת שמנה וגם אמא שלי לוקחת אותי לדיאטיקנית, אבל אני לא רוצה לטפל בזה, אני רוצה להרזות ומהר! גם פגעתי בעצמי כמה פעמים. כולם רוצים להקשיב לי ולנסות לעזור לי אבל אין אף אחד שבאמת יבין אותי! אני מרעיבה את עצמי, אבל אני מנסה להדחיק את הרעב. עכשיו כמעט 3:15 ולא אכלתי כלום, אתמול אכלתי רק ארוחת צהריים מצומצמת. אני יושבת מול הארוחה שאמא שלי הכינה לי, שכל מה שאני צריכה לעשות זה לחמם אותה. אני רעבה אבל לא יכולה להפסיק לחשוב על הקלוריות. מה לעשות????? זה ממש דחוף, תודה למי שעונה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות