אמא בהריון, מרגישה שהסיוט שלי התגשם! מה לעשות?

שלום, אני בת 15 וחצי, כיתה י׳.
ישלי שניי אחים, אחד בן 13 ואחד בן 11.
מאז גיל 11-12 אני זוכרת שפחדתי מזה שאמא שלי תיכנס להריון ויהיה לי עוד אח/ות. תמיד הם היו סוגרים דלת והייתי מסתקרנת, מפה לשם חיפשתי וגוגל וכל התמימות שלי נאבדה. אני יודעת שהם שוכבים, היום זה לא מפריע לי, כי אני יודעת שזה דבר לגיטימי בין בני זוג/בעל ואישה. פעם לא ידעתי את זה, וכל פעם שהדלת הייתה נסגרת הייתי בוכה מהמחשבה שאמא שלי תיכנס להריון. כל הזמן הייתי תוססת, חסרת סבלנות ולפעמים בדיכאון. הייתי אוכלת המון ועצובה ברמות שאי אפשר לתאר, פשוט שנאתי אותם.
תמיד היו שואלים אותי מה אני אעשה אם תיהיה לי אח/ות חדשים, ותמיד הייתי עונה שאני אעזוב את הבית, לפנימייה או שסתם אברח לרחוב. אפילו הגעתי למצב שחתכתי (לא רק מהסיבה הזאת, אבל גם) והייתי על סף התאבדות.
אתמול (שישי) שמעתי את אמא שלי מדברת עם אבא שלי שתקבע בדיקת דם ואולטרסאונד, ושהיא לא מאמינה וכו׳.. פשוט התחלתי לבכות בחדר, הרגשתי שהעולם שלי מתמוטט. מצאתי גם בפח של השירותים את העטיפה של הבדיקת הריון, אני יודעת שהיא בהריון כי הם אמרו דברים כאלו, ואבא שלי כל השבת אומר שהוא רוצה לספר לנו. הם מדברים יעני ב״שפה שלהם״ אבל לא מבינים שגם אני מבינה, וזה מגעיל אותי כל כך. לא רק בזמן האחרון זה ככה, כל מיני עקיצות באופן מיני וכאלו.
כל השבת הייתי מדוכאת, ואני לא מפסיקה לבכות. אני חולה על ילדים קטנים, ומצפה כלכך שיהיה לי ילדים משלי. אבל לא יכולה לדמיין שיש לי עוד אח, לא יכולה אני מתחרפנת !!! לא יודעת למה, ואל תגידו לי שזה סתם הרגשה ושאני אהיה מאושרת, כי אני פאקינג לא !!!
היא כבר בת 39, מה כל כך דחוף לה להביא ילד ?! עוד אחד ? בשביל מה ?! אותנו היא לא מצליחה לחנך איך היא תחנך ילד חדש ? תגדל אותו אם בשבילנו אין לה כוחות והיא כל הזמן אומרת את זה ! אני מתפללת בכל רגע שהדבר הזה שיש לה בבטן (שעוד לא התפתח בכלל, כי היא רק שבוע ראשון, או חודש ראשון כי לא מזמן היא עשתה בדיקה ויצא שלילי) ימותתת !!! יפול, יכחד. היא תמיד אמרה שלא באלה עוד ילדים, אבל הפלה לא עושים כי זה רצח. אז כלכך קשה לך להשתמש באמצעי מניעה ?!
אני שומעת אותה ובאלי לזרוק עליה כיסא, גם את אבא שלי, הם מגעילים אותי ברמה הזויה, באלי לעוף מהבית הזה. אבל אני מפחדת לעבור לפנימיה, הביצפר, החברים, המשפחה שלי, אחים שלי שאותם אני הכי אוהבת שיש. איך אני אסתדר בפנימיה ? תמיד כשאמרתי שאם יהיה לי אח/ות חדש/ה אני אעבור לפנימיה, אבא שלי תמיד היה אומר לי ״תעברי, את לא מעניינת״ וזה היה הדבר הכי פוגע בעולם. אני מפחדת להיות סוג ב׳, מפחדת כל היום להיות מטפלת, מפחדת מהעובדה שניהיה ארבעה ולא שלושה, פשוט מפחדת, לא רוצה עוד אחים, יש לי משהו בלב שאומר לי שאני פשוט לא רוצה עוד. אני כל כך יעשה להם דווקא ״עד גיל 18 אין לך חבר״, אני אביא להם 100 חברים הבית. ואעשה מה שבאלי, כמו שהם שמים עליי זין ולא מקשיבים, זה מה שאני אעשה. זה לא שהם כל כך רצו ילד וזה היה חסר להם, אני עוד אבין איכשהו. הם פשוט לא שמרו והיא נכנסה להריון. הדבר שפשוט הורד לי תחיים. אני רוצה מצד אחד למרוד, להתחצף, להפסיק להיות הילדה המושלמת והטובה, לשים עליהם זין ופשוט להתעצבן. ומצד שני באלי לעוף מהבית, לא לראות אותם, וכשאני אגדל לפגוש אותם ברחוב, לראות את המבט שלהם, לצפצף ולהמשיך ללכת. אני אבודה, לא באלי כלום. מבואסת, עצובה ועצבנית יותר מאי פעם. פשוט הסיוט הכי גדול שלי התגשם.
מה אני עושה ?