אני עוברת צלקות נפשיות..כך נדמה לי.ההורים שלי חושבים שאני רובוט בלי רגשות.מתעלמים מכל הבכי ודכאון שלי,ואומרים לי"תתגברי זה יחשל אותך".בגיל הזה שצריך להינות אני חייבת לבכות?ישלי חברות ברוך השם ואני נפגשת איתן 3 פעמים בשבוע..אבל הבכי בבצפר לא פוסק!אני חדשה ועברתי לפני חודשיים לחטיבה החדשה(הורי העבירו)ושמעתי כמה מורות אומרות"הנה הפרחה"נעשה לה צבא"שתעוף לחטיבה הפרחית והסנובית שלה"מי צריך אותה"..וכל הזמן בשעורים אם נגיד אני מחיכת או צוחקת מעיפים אותי מהכתה ורושמים לי הפרעה. גרם לי לשנוא תבצפר כבר.ניסתי להתמודד!ניסתי!לא הצלחתי,נשברתי בכיתי בשירותים,יצאתי הייתי עם חברות בהפסקה הכל כרגיל". אני מבריזה וחברוץ שלי שואלות למה אני אומרת שזה בדיקות..במבחנים אני לומדת עם חברות ומקבל 70!והם 80!..בא לי להעילם,שנה נוראית!בצפר נוראי!בא לי לחזור לבצפר הקודם,ההורים לא שמים עליי..יש לי חברות אבל זה לא הכל..כל יום בבית ספר הזה זה ירייה בנפש,עוד יום סיוט עובר עלי עם המורות השנואות עליי,עם האוירה הגרועה הזאת.. קשה..לי,מאוד!אף אחד לא יכול להבין אותי אם הוא לא במקומי!בבצפר הקודם היה לי חוויה,הלכתי לבצפר עם חיוך!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025