לא מצליחה להסתדר עם אמא שלי

שלום לכולם.

אני בת 24, נמצאת כשנתיים בזוגיות טובה ובוגרת, שמובילה לחתונה.
אנחנו גרים בנפרד ומתכננים לעבור לגור ביחד לאחר החתונה, ובנתיים נמצאים רוב הזמן בבית הוריו (אנשים מאוד נוחים, נחמדים, לא חטטניים), או שאנחנו נמצאים בנפרד כאשר אני חוזרת לביתי.

אני הולכת לדבר בעיקר על אמא שלי- כיוון שהיא האתגר האמיתי בסיפור, אבי אדם אמנם לא הכי נוח אבל בהחלט אדם שאני מכבדת את דעותיו, לא עוקץ ולא צורח ללא סיבה כמוהה. בכל מקרה- אנא אל תייעצו לי לדבר איתו, ניסיתי, הוא לא מוכן "ללכת נגד" אמא שלי ואני ממש לא רוצה לגרום לסכסוך ביניהם.

אז ככה- אימי היא טיפוס לא קל, בעלת דעות קדומות, שיפוטית מאוד, גסת רוח.

מהרגע הראשון היא לא אהבה את בן זוגי- סגנון הדיבור הרהוט שלו הוכתר בעיניה כ"מוזר", הבגדים לא מספיק מכובדים, אין לו מספיק כסף, כל דבר שהוא מוציא מהפה מתפרש בפרשנויות שונות ומשונות (ושליליות כמובן), שום דבר לא מספיק טוב בעיניה, אני יושבת על קוצים בכל פעם שהוא מדבר לידה כדי שלא יגיד משהו בטון לא מדויק, או יפלוט משפט לא במקום, ואז אמא שלי פשוט לא תניח לי לנפשי.
(אגב, אין לי אפשרות לפרט עליו מחשש שיזהו אותי, אבל תסמכו עליי וצאו מנקודת הנחה בתגובתכם כי הוא בחור נפלא שהייתם רוצים בתור בןבן זוג וכל דבר כזה)

ניסיתי לדבר איתה אינספור פעמים, אבל היא לא יכולה לשמוע כל דבר שמזכיר ביקורת כלפיה. היא ישר מתחילה לצעוק, להעליב, לפגוע. יש לי הרגשה כאילו מאחורי כל משפט שהיא אומרת לי, מסתתרת כוונה לעקוץ. שום דבר לא נאמר בטון תמים.

יש לי הרבה בעיות עם ההתנהגות שלה ואני לא מסוגלת להתמודד עם זה,כמה דוגמאות-
היא מסוגלת להתחיל לצעוק עליי במקומות ציבוריים, היא מקללת אותי קללות גסות הרבה פעמים, היא צעקה עליי במפגש משפחתי ליד כל המשפחה המורחבת וממש השפילה אותי כי הערתי לה על הערה מאוד מעליבה שהיא אמרה לסבתא שלי (אמא שלה), מאיימת עליי שהיא לא תתן לי גרוש כשאתחתן, ועוד ועוד.

הפיוז שלה כל כך קצר, זה בלתי נסבל כבר!!! לפעמים כשמתעורר לה המצפון אחרי שאני מסבירה לה כמה היא פגעה בי, היא מתחילה לבכות, ואז זה עניין של שעה עד שהיא מתחילה לנזןף ולצעוק עליי שוב. התפרצויות עצבים פשוט חזקות ממנה. היא לא מסוגלת להשתלט על עצמה כשקופץ לה הפיוז.

עוד משפט על אמא שלי- אמנם היא מצטיירת כאישה רעה, אבל חשוב לציין שבתוך תוכה יש לה לב ממש טוב, היא חסרת ביטחון, די מפחדת מהעולם, חסרת ביטחון גם לגבי המראה החיצוני שלה. לא נראה לי שאי פעם אבא שלי החמיא לה ופיאר אותה.

מה הפיתרון??? האם השלום יבוא לאחר שאעזוב את הבית? הרי גם אחרי שאעזוב את הבית אני אצטרך להתמודד עם מפגשים של המשפחה ושל בן הזוג שלי.

אשמח לעצות, אני לא יודעת איך להתמודד...