שלום לכולם,אנסה להסביר בדרך הכי טובה כדי שתבינו (מקווה),מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי ילדה ביישנית,מופנמת,סגורה,עם עולם פנימי משלי. בשנים האחרונות התפתחתי נפשית וריגשית ונעשתי יותר מורכבת לחברה ולעצמי,יותר מתעמקת יותר יותר מחפשת לשייך את עצמי להגדרה של מה לא בסדר איתי,אני אחתור לנושא. לפני זמן מה הסתכלתי באינטרנט ונתקלתי בידע על "תסמונת אספרגר",הרגשתי הזדהות רבה ברוב התסמינים. אני יודעת שבאינטרנט הכל כללי מידי ולא צריך לחפש להשתייך מיד,כי זה לא אומר כלום. אבל אני מרגישה שמצאתי הגדרה לקשיים שלי,מעבר שיש לי קשיים בקשר וריכוז אני בטוחה שיש לי קשיים בחברה ותיקשורת,עובדה שלא מעט פעמים אני מוצאת את עצמי לבד וגם בכל השנים שעברתי אף פעם לא הרגשתי נוח בקבוצה,בחברת אנשים חדשים,אני לא צוחקת הרבה מבדיחות של אנשים לא כי אני לא מבינה את תוכן הבדיחות,אלא אני לא מבינה מה מצחיק,ואני אדם דיי הומוריסטי,אבל אני מבינה יותר את עצמי מאשר את החברה,התפיסה שלי לגבי אנשים מאוד מפריעה לי בחיים,בזמן האחרון בכלל. אני מרגישה שונה,מיוחדת מידי בשביל החברה אני מרגישה שלעולם לא אמצא אנשים כמוני,ושאני מתכוונת כמוני אני לא מתכוונת לתחומי עניין. אלא כמוני בצורת חשיבה,בערכים בעקרונות בדפוסי התנהגות.אבל כנראה שלעולם לא אמצא,אני רוצה שיהיו לי חברים אבל אני לא מבינה מה לא בסדר איתי. אני מנסה באמת מנסה אבל בסוף זה מתפקשש, אני שוקלת ללכת לעשות איבחון רק כדי להיות רגועה עם עצמי. אפילו שאמא אמרה שלדעתה אין לי את זה,והיא בעצמה עובדת בחינוך ומבינה בזה.אבל עדיין לא מקצוענית כדי לאבחן את זה בדיוק. מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות