ריבים מתסכלים עם אחותי מתקופת הילדות ועד היום, מה לעשות?

אני בן 23 ויש לי אחות שקטנה ממני בארבע שנים. מתקופת ילדותינו ועד היום יש בינינו מערכת יחסים מאוד בעייתית ולצערי רוב ההיסטוריה המשותפת שלנו כוללת מריבות.
בשנים האחרונות אנחנו נמצאים ביחד בבית רק בסופי שבוע, למעט מקרים יוצאים מן הכלל, מאז שאני התגייסתי ואחרי שאני השתחררתי היא התגייסה. אבל לעומת העבר כשהיינו ילדים ובין מריבה למריבה היינו שוכחים מה שהיה ועוד היו לנו רגעים יפים שהסתדרנו, היום המערכת יחסים בינינו הרוסה לגמרי ונעה בין זה שאנחנו או לא מדברים או רבים. מאוד קשה לי עם המצב הזה אני בן אדם מאוד חברותי וסבלני וחוץ מאחותי אין סביבי אנשים שאני לא מסתדר איתם. בכל מסגרת חדשה אני תמיד מסתדר עם כולם ולא נכנס לעימותים וסכסוכים ככה שבעצם האדם היחידי בעולם שאני לא מסתדר איתו היא אחותי. לעומת זאת לאחותי הייתה בתיכון אולי חברה אחת ואין לי מושג למצב החברתי שלה בצבא. יש לה גם הרבה ויכוחים עם אחותנו הצעירה וההורים, למרות שזה לא מתקרב למצב בינה לביני. הבעיה היא שתמיד היא מרגישה שכולם סביבה נגדה, כל העולם נגדה והיא מסכנה. היא מלאה ברחמים עצמיים ולא חושבת לרגע אם אולי היא לא בסדר. תמיד צריך להיזהר לא לומר או לעשות משהו שאולי לא ימצא חן בעיניה, כי אז היא נכנסת למצב תקיפה ולוקח הרבה זמן עד שהיא נרגעת.
בעבר חשבתי שיום היא תתבגר, אבל עם הזמן אני מאבד את התקווה שזה יקרה. אני כל פעם המום מחדש מהתגובות התוקפניות שלה כלפי דברים הזויים שכל אדם שפוי לא היה חושב להגיב אליהם ככה. בין שאר בני המשפחה כולנו מסתדרים מצוין, אבל כל סופ"ש כשהיא חוזרת האווירה בבית מגעילה. אני הרבה פעמים מנסה לנתח את המצב ולחשוב אם אני לא בסדר ומה גורם לזה לקרות, אבל הדבר היחידי שאני מצטער עליו זה התגובות שאני מנסה להימנע מהם אבל בסוף מרוב עצבים היא מוציאה ממני כשאני כבר מאבד שליטה. קללות שאני בחיים לא מוציא מהפה בכל סיטואציה אחרת ואחר כך אני מרגיש מחולל. הרבה פעמים ניסיתי לוותר על האגו ולפתוח דף חדש כי משפחה זה דבר קדוש ואני גם רוצה שנסתדר בשביל שאר המשפחה שסובלת מזה אבל כל פעם היא חוסמת אותי מחדש.
אנחנו בדיוק אחרי מריבה סוערת- אנחנו חולקים מחשב נייד משותף שאני זקוק לו לצרכי לימודים ולאחרונה יש סיטואציה לא נעימה שחוזרת על עצמה. כשהיא מגיעה הביתה לסופ"ש מהצבא אז רוב הזמן המחשב אצלה, אני לא מתנגד לזה ומבין את הרצון שלה להשתמש בו הרבה כי במהלך השבוע אין לה את האפשרות. אז אני מתעורר בשבת בבוקר מאוד מוקדם כדי להשתמש בו עד שהיא מתעוררת לקראת הצהריים ומגלה שהמחשב נעול איתה בחדר.. בפעם הראשונה שזה קרה ניסיתי להתגבר על הכעס שזה יצר ואחרי כמה שעות שראיתי שהיא לא מתעוררת שלחתי את אמא שלנו להעיר אותה ולהגיד לה לא לחזור על זה. מאז זה חוזר על עצמו ומרגיש לי שזה בכוונה. יש לי בקרוב מבחן גדול והייתי חייב את המחשב אז התעוררתי מוקדם מאוד ושוב גיליתי שהמחשב נעול איתה בחדר רק שהפעם כולם היו ישנים ולא היה מי שידפוק על הדלת להעיר אותה במקומי. עמדתי ליד הדלת שלה וקראתי בשמה בעדינות. זה לא עזר אז דפקתי חלש וקראתי לה בקול קצת יותר רם ( אבל באמת שלא בצעקות או משהו מרגיז בסגנון) ובתגובה חטפתי צרחות וקללות ואיך אני מעיז להעיר אותה מוקדם בשבת בבוקר ושהיא לא מתכוונת לקום מהמיטה. יותר מאוחר אמא שלי אחרי תחנונים רבים הביאה לי את המחשב, אבל היא התעוררה פחות משעה לאחר מכן וצרחה עלי וכשהתעלמתי היא התחילה לקחת לי את העכבר ולהפריע לי. בין היתר אמרה לי את מה שהיא הכי אוהבת לומר לי לאחרונה " הלוואי ותיכשל בלימודים! אמן!" אני לא יצאתי טלית שכולה תכלת והשבתי לה בכמה קללות אחרי שכבר לא יכולתי להתאפק. זאת רק דוגמה קטנה מהיום מתוך רצף אינסופי של מקרים שקורים כל שבוע. אני נורא עצבני אז החלטתי לשתף כדי לשחרר קצת לחץ. ההורים לא מתערבים במה שקורה בינינו וגם לא מוכנים לשמוע כשאני רוצה לשתף אותם במה שקורה. אני מבין את הגישה,אבל גם מאמין בגישה של לא להוציא את הכביסה המלוכלכת מחוץ לבית.