לא יודעת איך הגעתי למצב הזה, מרגישה חסרת אונים בבסיס...

היי,שמחה שמצאתי את האתר הזה כדי לשתף את מה שעובר עליי.
קצת רקע כללי לפני-אני בת 18,התגייסתי ממש לא מזמן (נוב' 14) לצה"ל.
עברתי קורס די מעניין,נהניתי מאוד במהלך הקורס,הכרתי אנשים מסוגים שונים שלא חשבתי שאכיר אי פעם,למדתי על עצמי דברים,והקורס היה למעשה,חוויה שלא אשכח אי פעם.
אחרי חודשיים וקצת,הסתיים הקורס ויצאתי לסדיר שלי.
הגעתי לבסיס החדש,שובצתי ביחידה מסויימת והתחלתי לעסוק בתפקיד שלי.
הבעיה העיקרית בבסיס הוא שרציתי מאוד סגור,אבל לצערי קיבלתי בסיס פתוח.
רציתי סגור מכמה סיבות-יש לי בעיות כלכליות בבית,לא חריגות אבל בהחלט משפיעות עליי ולכן רציתי להיות כמה שפחות בבית במהלך השירות שלי כדי להכביד כמה שפחות על הוריי,סיבה שניה היא חברתית. אני כמעט בטוחה שיש לי בעיה של הסתגלות חברתית,עוד מימי בית הספר היסודי לא היו לי הרבה חברים,וכך גם בתיכון.
לא רציתי להגיע הביתה ב5 אחרי יום שלם בבסיס,ולעשות כלום כי פשוט אין לי עם מי.
(בקורס הכרתי המון בנות,אבל לצערי הן גרות רחוק ממני,אפשר להיפגש מידי פעם,
אבל שוב,זה לא משהו שיכול להיות קבוע.)
יש לי מספר חברות מאוד מצומצם,אני כן יוצאת מידי פעם,(ממש מעט) ואני תמיד יוזמת את זה,מה שנותן לי הרגשה שלכל אחת מהחברות יש חברות משלה,אז לא באמת חשוב להן להתראות איתי. ומעבר לכל זה?אני מרגישה די בודדה בעולם. אין לי בנאדם אחד שאני יכולה לספר לו הכל ולבטוח בו,אפילו לא ההורים שלי. אני לא מספיק קרובה אליהם,וגם אם אספר,די בטוח שיעבירו עליי ביקורת,וזה לא כמו לספר למישהו בגילך.
אני באמת לא יודעת איך הגעתי למצב המתסכל הזה,אבל השבוע,הגעתי כל יום הביתה בסביבות השעה 4(מוקדם מהרגיל),ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. רואה טלוויזיה,נכנסת לפייסבוק,רואה תמונות של אחרים יוצאים,נהנים ואני תקועה בבית. המצב הזה חוזר על עצמו עוד מימי הילדות שלי ופשוט נמאס לי,אני באמת לא מבינה מה לא בסדר בי.
אני מנסה להיות חברותית,אני כן מדברת,כן יוזמת אבל פשוט איכשהו לא הולך לי,
אני תמיד מתחברת לאנשים הלא נכונים.
סיבה שלישית שרציתי סגור ובעצם מסכמת הכל-רציתי שלא יהיה מצב כזה שאני אמצא את עצמי לבד,וגם כי אכיר חברים לכל החיים.
רציתי להתחיל לעבוד,אבל גם עם זה יש בעיה. אני מגיעה רק ב5-5 וחצי לבית ושום מקום שהלכתי אליו לא מסכים שאתחיל בשעה כזאת לעבוד.
קשה לי,ואני מדוכאת מאוד.כבר כמה ימים שאני לא יוצאת מהמיטה חוץ מללכת לבסיס.
אין לי את מי לשתף במה שעובר עליי,אני מרגישה לבד ופשוט רע לי.
אני חסרת אונים ובאמת לא יודעת מה הלאה..