שלום,
99% מהזמן שלי אני בבית כבר לא יצאתי כמה ימים, אין לי חברים, רובם עסוקים, אין לי משפחה ואני מרגיש בודד.. יצאתי מהצבא על נפשי, אין לי מסגרת חברתית, כל דבר נראה לי משימה, אפילו לעשות קניות בחוץ אם זה מצרכים לבית בשביל למלות את המקרר או סתם לשבת לשתות קפה או לאכול בחוץ... אני פשוט מפחד לצאת החוצה והגוף שלי קורס פיזית ממצבי הנפשי.. חבר טוב שלי, היחידי בעצם שאי-פעם הרגשתי פתוח איתו טס לעבודה בעגלות בחו"ל והוא אמר לי שהוא מתכנן להישאר שם עוד הרבה שנים... באותו רגע ששמעתי את זה ממנו מצבי הידרדר יותר אני אשכרה צרחתי בתוך הבית לבדי מרוב תסכול וייאוש.. אני מפחד לגמור את חיי ברחוב או ללא תמיכה.. מצד שני כבר אני מלא זמן בתוך קירות הבית ואין לי רצון להתקדם הלאה, למצוא עבודה או מסגרת כאילו החיים שלי נעצרו ויחד איתם העניין שלי בהם... אני הרבה פעמים חווה מחשבות לא נעימות שמה אם הייתי מת? האם מישהו היה מתגעגע אליי בכלל? האם יש מישהו שבאמת אכפת לו ממני בעולם הזה? באותו רגע זה נראה לי אמיתי כל-כך והרגשות שלי משתלטות עליי.. כבר הייתי מעדיף להיות בקומה ולישון לנצח בלי לדאוג חח..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות