שלום קוראים לי שאול אני בן 20 ואני משרת בקרבי ומגיע כמעט כל שבועיים אם לא פעם בחודש...
אני גר בבית שיש בו הכל משפחה , חברים ולא חסר כלום ואין שום בעיות כלכליות ב"ה.
בזמן האחרון הבית שלי נהיה בית להוט מאוד מבחינה נפשית ויש תמיד מתח באוויר , ממזמן שכל פעם שאומרים לי שהגיע הזמן לצאת הביתה אני לא מתרגש בכלל ומתפלל כל הדרך שברגע שאני אדרוך בבית לא תהיה מלחמה .
ההורים שלי רבים על כלום , אם זה על נעליים או על שטויות שאבא שלי מידי פעם זורק לאוויר ופשוט אמא שלי מתסיסה את הכל מ-0 היא חושבת שהיא תמיד צודקת ושהכל צריך להיות כמו שהיא רוצה !
אני מקבל מתנה ליום הולדת שומר אותה במגירה אחרי חודש זורקת אותה לפח בגלל שזה צובר מקום וסתם מלכלך ...
אבל אחרי אתמול הבנתי שאני בבית הזה לא יכול לגור יותר ,בגלל שכמו תמיד אמא ואבא רבים הבעיה התחילה שאמא שלי הרימה סכין בשביל לחתוך משהו שהיא לא רצתה והיא כעסה וברגע שאמרתי לה מה יש לה והחזקתי אותה שלא תעשה שטויות היא פשוט ניסתה לחתוך אותי ...
אולי זה מתוך כעס אולי מתוך שאין לה כבר כוח אליי ובמקום להירגע היא יותר צעקה והתחילה להשתגע ...
מאז אתמול אנחנו לא מדברים יותר וכמובן שאבא שלי מצדיק אותה ואומר שזה נטו מכעס אבל גם אם אני אהיה הבנאדם הכי כועס בעולם בחיים שלי אני לא ארים או ינסה לחתוך מי שהוא.
רציתי להוסיף שכל מי שגר בבית חי לפי דפוס חיים קבוע אין לו אפשרות להחליף או להציע דברים הכל צריך לעבוד על פי שיטת הדיקטטור.
מה כדי לעשות? פשוט לקום וללכת או להתמודד כמה שאפשר למרות שכבר אין תכוחות ובאמת שנמאס!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות