אני יאנה, ויש לי אח בן 22 שנולד עם הפרעת PDD , אוטיזם.
אני חייבת לציין שהוא עבר קברת דרך, היו איתו המון סיבוכים במשפחה וריבים עד מצב של צעקות ודברים שיצאו משליטה. אבל המשפחה באמת שומרת איתו על איפוק ומנסה לדאוג.. מה שגם, פעם מצבו היה רע יותר, היום אפשר לנהל איתו שיחות והוא מנסה לדבר בצורה הכי נורמלית שיש.
אני רואה את אחי בלי חברים. לא גייסו אותו לצבא וכואב לי לראות אותו לבד.. התקשורת בנינו גרועה, השיחה המעמיקה האחרונה שאני זוכרת איתו הייתה לפני חודשיים אולי.
הוא מסתגר בחדר רוב היום ושומע מוזיקה וקשה לי לראות אותו ככה לבד. בסוף 2015 רק הוא מתחיל ללמוד והוא מנסה לחפש עבודה זמנית אבל לא הרבה מקבלים אותו.. מאוד עצוב לי עליו ואני רוצה שירגיש שמח. אבל אני לא מצליחה לדבר איתו ממש, גם בשולחן האוכל אין הרבה דיבורים שנמשכים יותר מ2 שניות ואין כמעט נושאים משותפים.
ואני רוצה להודות בדבר שאני לא מתגאה בו- כשחברות באות או משהו אני קצת מתביישת בו, כי הוא משמיע קולות וצוחק לפעמים עם עצמו ומדבר קצת שטויות, אבל אני מאוד רוצה להפטר מזה. לי יש המון בעיות עם עצמי וחסרונות, החיים שלי לא דבש והיה לי גיל התבגרות מכוער ואני מוזרה בעצמי, ואם מישהו היה מתבייש בי הייתי מאוווד נעלבת. אני מנסה לא לשים על אף אחד אבל זה פשוט ככה אוטומטי :( איך לעצור את זה? תודה רבה לכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025