עדיין גרה עם ההורים וחיה בגיהינום, איך לעזוב את הבית?

שלום לכולם! אני רוצה שתקדישו כמה שניות מחשבה לפני שאתם מגיבים במיוחד תגובות כמו "את מספיק גדולה כדי לעזוב" /"יש לך בעיה"/ "לכי לפסיכולוג וכו'... העניין שלי הוא כזה: אני בגיל שכבר לא צריך לגור עם ההורים, אני יודעת זאת, אני גרה עם ההורים אבל אני עושה כמעט הכול לעצמי ובכספי ... אנחנו כמה בנות במשפחה, יש לי אחות גרושה+ ילד שגר איתנו. ילד שאפשר לומר שאני מגדלת אותו, אם לא אני הילד הזה מזמן לא היה בחיים... אני מקדישה את כל כולי לילד הזה, למשפחתי במקום לדאוג לעצמי אימא שלי לא אישה בקו הבריאות כולל הבריאות הנפשית היא כבר הייתה מאושפזת פעם בבי"ח לחולי נפש היא לוקחת כדורים... אחותי היא גם לא הכי נורמאלית שיש היא למדה בחינוך מיוחד, אבא שלי אדם שרק מקלל, כדי לברוח מהכול הוא רק שותה ואז המשפחה היא הקורבן בקיצור אני חיה בגיהינום המצב כל כך נורא שקשה לי לתאר זאת בכתב אני אנסה לקצר עד כמה שאפשר. אני חיה במשפחה שרק משפילה אותי אימא שלי כל היום יורדת עלי ומשפילה אותי מורידה לי את הביטחון בכל דבר גם כשאני עובדת היא יורדת עליי והורסת לי היא לא נותנת לי לעשות כלום כל דבר שאני עושה מפריע לה היא מחפשת כל הזמן איך לרדת עליי ולזלזל בי היא אוהבת רק ילדה אחת ובשבילה היא עושה הכל ילדה שבעצם לא ממש אכפת לה ממנה רק משחקת אותה שהיא אוהבת את "אימא שלה" כשבתכלס כשהיא צריכה שיסדרו לה דברים רק אני עושה לה הכל. גם את הדברים שלי היא מחלקת לה. אחיותיי רק מנצלות אותי שאהיה הפראיירית שלהם אם זה בייביסיטר ואם זה לערוך להן במחשב ועוד'.... אני סובלת השפלות מכולם אני נמצאת במצב שמרוב שאני פגועה מכל מה שעובר עליי אין לי את הכוחות,האומץ, הביטחון העצמי לקום ולצאת לעבוד אני לא רוצה לפנות לעזרה לא שאני יודעת אם יש מישהו שיעזור לי כי אני לא קטינה אבל אני מפחדת בגלל שיש לי אחיין שאני לא רוצה שייקחו אותו במיוחד אחרי שאני טיפלתי בו והקדשתי את כל זמני בשבילו אני הגעתי למצב שאני נהייתי חולה גופנית בגלל זה אני כמעט ולא אוכלת וגם אם כן זה כמה שטויות ארוחה נורמאלית אין לי מושג לפני כמה שנים זה היה אני רוצה לדעת האם יש מקום שיכול לעזור לי להשתקם להעלות את הביטחון העצמי שלי ולצאת מהבית אני יודעת שאם אני אגור בבית לבד כמה חודשים אני אבריא אבל אין לי אפשרות כספית לזה אני יודעת שרוב הבעיות הבריאותיות שלי ייפתרו אם אני אעזוב את המסגרת החולה שאני נמצאת בה... אני לא בחורה טיפשה יש לי תעודות מקצוע ויידע בהרבה תחומים אנשים שמתחילים להכיר אותי אומרים לי שאני לא מתאימה לבית שאני גרה בו מה שמפריע לי גם שבבית שלי יש כל הזמן צעקות ובלגן והשכנים שלא מבינים כלום חושבים שאני מקור הבעיה .... אם הם היו רואים מה קורה בתוך הבית הם היו מבינים שאני רק הקורבן נמאס לי שאני צריכה להגיע לגיל גדול ולא לעשות כלום בחיי אני לא יודעת מה זה ליהנות אני לא מכירה אפילו את העיר שלי כמעט נמאס לי שבגלל שיש לי לב יותר מידי טוב אני מגדלת את הילד הזה דואגת לו גם כשזה פוגע בי ואני יודעת שכשהוא יגדל הוא לא יעריך אותי ... אבל מה לעשות שאני עם לב כזה טוב שלא יכול לראות שילד קטן יכול להיפצע או לא לאכול.... אשמח שתענו בצורה מכובדת בלי לפגוע...