אף פעם לא הייתי טוב עם בנות, למרות שאומרים לי שאני נראה טוב, שאני מצחיק ושאני בנאדם נחמד. הבעיה היא שבכל פעם שאני מדבר עם מישהי שאני מעוניין (בעיקר פנים אל פנים, בוואטסאפ או בפייסבוק יותר קל לי) אני קופא מבפנים, לא מצליח להביא את עצמי לכדי להציע למישהי לצאת או חלילה אפילו להיפגש. במשך הרבה זמן חשבתי שזה לא נורא, ושבסופו של דבר תגיע מישהי שתעשה את הצעד הראשון בשבילי ותעזור לי להיפתח. אבל אז פגשתי אותה.
היא נהדרת. דיברנו המון, בוואטסאפ, פנים אל פנים, יש לנו כל כך הרבה במשותף שזה פסיכי. הייתי בהלם. היא נפרדה מחבר שלה לא מזמן אז הייתי מאד זהיר בנוגע לכוונות שלי, החלטתי לחכות ועל הדרך גם לאזור אומץ לדבר איתה. אחד החברים שלי ידיד די קרוב אליה, ועשיתי משהו שאני לא גאה בו בכלל - התסכלתי בטלפון שלו, בשיחות איתה, לראות אם יצא להם לדבר עליי מתישהו. יצא להם. היא אמרה שהיא לא יודעת כל כך מה היא חושבת עליי עדיין, כי יש לנו המון במשותף אבל שהיא לא יודעת אם היא נמשכת אליי חיצונית. זו הייתה שיחה ישנה יחסית אז קיויתי שדברים השתנו מאז.
הייתי מסיבה ביום חמישי שעבר, מסיבת פורים גדולה. נפגשנו שם ורקדנו, אבל לא יכולתי להביא את עצמי להתקרב אליה, לגעת בה. קפאתי שוב. פחדתי שהיא לא מרגישה אותו דבר כלפיי ושהיא תדחה אותי, והפחד שיתק אותי. היא התחילה לרקוד עם מישהו אחר ומאז לא ראיתי אותה במסיבה. הלכתי מוקדם, לא דיברתי איתה מאז.
אני שונא את עצמי שאני כזו נמושה. אני לא מצליח להפסיק לחשוב עליה למרות שאני יודע שדי זיינתי לעצמי את הסיכויים איתה, ולמרות שהיא כרגע מושא המחשבות שלי, זה לא רק היא. אני לא מבין, למה אני קופא במצבים כאלו? למה יש אנשים שהתברכו ביכולת לא לפחד מדחיה ואני "זכיתי" לפיק ברכיים באותו מצב בדיוק? טיפים כמו "פשוט תאזור אומץ" או "תהיה עצמך" לא עוזרים. בבירור אני כמו שאני עכשיו לא טוב מספיק, לא בשבילה ולא בשביל אף אחת. אני לא יודע מה לעשות יותר.
אם למישהו יש תובנות שאני לא הגעתי אליהן עדיין, אני אשמח שיכתוב כאן. תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות