פסימי והורס לעצמי את החיים, איך להתחיל לחיות?

קוראים לי שובל,אני חייל עוד מעט בן 19(בסוף החודש).
אני אדם מאוד נחמד ומוכשר,נראה די סבבה,מיוחד כזה באופי.
אבל למרות הכל,אני לא נהנה לחיות.
יש רגעים נחמדים בחיים אבל אני לא מצליח להיפטר מהדיכאון שלי,מהחרדות שלי,מהפחדים.
אני לא יודע לתקשר למרות שאני כן מצליח לתקשר,וזה בגלל שלא יצאתי הרבה מהבית והסתגרתי הרבה שנים בבית רוב הזמן.
מרגיש ריקנות גדולה,שהחיים האלה זה סתם,שאיבדתי 19 שנה מהחיים שלי כי לא ניצלתי אותן עד תום.
עברתי כל מיני חרא בחיים,כמובן לא חרא נוראי כמו שלא כולם,כאילו אין מה להשוות למצבים גרועים יותר,אבל ברור לי מצבי ומה קרה והכל.
כתבתי כאן מלא פעמים,מלא אנשים בחיי ניסו לעזור לי,להרבה אכפת ממני.
אני בהחלט לא במצב של להגיד אין לי אף אחד שדואג לי בעולם.
אבל זה לא משנה כלום.
אני פשוט במסע להרס עצמי,לא יוצא מהבית,לא משמר את השמחה,לא מנסה להתפתח,לתקשר,נותן לרגשות להשתלט עליי ונפגע.
הלכתי אפילו כבר לקבנית,ובינתיים מחכה לראות מה יגידו כדי לנסות לעזור לי גם דרך הצבא.
באמת שלא הייתי רוצה לחיות ככה,מכל הלב,מכל הכנות.
אבל הרצון והתקווה והאמונה שלי בי ובכל זה שואפים לאפס.
הדימוי העצמי לא קיים אפילו,שואף לתחתית,וכך גם הביטחון העצמי.
וכמובן שחבל,כי אני יודע את הפתרונות אבל מתעצל מתוך פחד,חי בבועה ממש חזקה שלא מצליח לפרוץ,לפעמים אפילו לא מנסה.
כמובן שחברה בחיים לא הייתה לי,רק נשיקה אחת לפני חודשיים שגם היא הייתה במקרה.
אני בן אדם מאוד שונה מאנשים אחרים בקטע טוב ורע,אנשים כן מתחברים אליי ואני רואה את העולם בצורה מאוד שונה ומיוחדת,אבל זה גם הקללה בזה.
אני אאוטסיידר,מבחירה כמובן.
אני משתגע כבר,אני לא פסיכופת,לא אוטיסט,לא נכה או מפגר,אבל אני מרגיש שאני משתגע כבר מעצמי ושקשה לי לאהוב את עצמי.
וכמובן שכסף זו בעיה כי צריך כסף לטיפולים ובכלל בחיים ואני מסרב לעבוד עכשיו ובכללי זו בעיה כלכלית בבית והכל.
גם לא אוהב את עצמי כל כך,המשקל שלי מאוד נמוך מאז ומתמיד(45-50 קילו)ואני לא מצליח לעלות,זה סיפור ארוך מאוד.
זו פריקה,אבל אם יש לכם גם מה להגיד או להציע אני אשמח :)
בבקשה אל תשפטו לפני שתיכנסו לנעליים שלי.
זה שלא ניסיתי יותר מדי כדי לשנות את עצמי לא אומר שלא אכפת לי,בתוך תוכי אכפת לי,אבל אני פשוט מאבד את עצמי.
רק מי שחווה את מה שאני חווה יבין,יבין מה זה כשאתה יודע שאתה אדם טוב ומוכשר,שאתה יודע שאתה מסוגל,שאם תעשה את כל התהליכים אולי גם תהיה מאושר,אבל לא יכול,נפשית קשה לך לעשות את התהליכים כי אתה ממש מבועת מהעולם,ולא תמיד ברור לך למה אתה בכלל קיים.
ברור שאני כאן כדי להישאר,אבל כל אדם מטיל ספק בחייו מדי פעם.
תודה רבה לכם שקראתם את הפריקה החופרת שלי.
ובכללי תודה. :)