שוב נפלתי אל האהבה הבלתי אפשרית, איך להתמודד עם זה?

היי,
הסיפור הוא קצת מורכב ולכן זה הולך להיות ארוך מזהיר מראש.

*נותן צ'אנס פעם ראשונה למקום פה*

אני גר בלונדון ועובד בביטחון אלעל. בדצמבר טסתי לארץ לקורס ובטיסה חזור, הכרתי דיילת של אלעל.
זה התחיל כמו בסרטים:
ניגשתי למושב האחורי של המטוס, שם היה המקום שלי, והיא עמדה שם וחייכה לנוסעים. היא נראת מצויין וישר חשבתי להתחיל איתה. אמרתי לה(וזה אנחנו צריכים להגיד בלי קשר תמיד שאנחנו טסים) שאני עובד בביטחון ולכן אם יש בעיה בטיסה אפשר לפנות אלי.

מפה לשם זה פתח סיפתח מצויין לשיחה והתחלנו לדבר, שנינו באותו הגיל והיה זרימה. היא סיפרה לי שהיא כרגע בפסיכומטרי ושהיא תסיים אולי היא תבוא ללונדון לחופשה. אמרתי לה שמגניב ושאשמח להראות לה את לונדון יום אחד, אז אם בא לה להביא לי פייסבוק. היא הביאה לי והתחלנו לדבר.

השיחות התגברו והתגברו, עד שזה הפך למצב שאנחנו מדברים בסקייפ, וייבר, כל יום בהודעות, משתפים מה קורה בחיינו וממש מנהלים קשר זוגי-וירטואלי. לאחר כמה זמן סיכמנו שהיא תקנה כרטיס ללונדון ותבוא לשהות אצלי מספר ימים. היא לאחר מכן קנתה וההתרגשות עוד התגברה.

מדברים, צוחקים, משתפים סיפורים מהחיים, מתייעצים.. הכול.

חשוב לי לספר על עצמי, שאני לא מצליח להיקשר אל בחורות. אני מאלה שכל שבוע עם בחורה אחרת ואוהב רק מסיבות, בארים ולטוס למקומות אקזוטיים עם חופים. וזו הסיבה שבחרתי לגור בלונדון, כדי שיהיה אפשר לטייל בכל אירופה בזול, ולהנות ממה שיש לחיים להציע.

אבל איתה זה היה שונה.

אז לאחר חודשיים וחצי של שיחות, סוף סוף היא הגיעה, אספתי אותה מהשדה והגענו אלי. היא היתה אצלי מרביעי בערב עד שבת בערב(היתה אמורה להישאר עד שני אבל חכתה בגלל מחלה), והנה הגיע הדיכאון.

חשוב לי להבהיר שהרבה זמן עוברת לי המחשבה בראש שלעולם לא אצליח להתאהב במישהי, הרי תמיד אסתכל ימינה ושמאלה ולכן אני לא רוצה קשר על מנת לא לפגוע באף אחת, אבל איתה זה היה שונה. איתה אני מוכן להישאר כל החיים.
היא חזרה לארץ והלב שלי פשוט שבור, הפעם האחרונה שהרגשתי ככה היה ב-2013, כשהתאהבתי בבחורה מתגלית אבל זה כבר סיפור אחר.
מה שכן חשוב, זה ששנתיים לא הרגשתי ככה לאף אחת והייתי עם מספיק בחורות בשביל שזה יקרה.
אבל זה קרה איתה, עוד פעם עם הבלתי אפשרי.

למה עם הבלתי אפשרי?
היא היא גרה בארץ. הנה עוד פעם נפל לי הלב אל הקשר שלא יכול לקרות מסיבות תפעוליות.

אני מרגיש שלא בא לי להיות עם אף בחורה אחרת ושהיינו ביחד, לא הסתכלתי גם על אף אחת, היה פשוט מצויין.
לפני שהיא חזרה דיברנו על זה וסיכמנו שכרגע אין טעם להמשיך את זה כל עוד אני גר פה. היא אמרה לי שהיא בחורה שאוהבת שהגבר שלה לידה ואיך אני יכול לספק לה את זה אם אני גר 3000 קילומטר ממנה?
עלתה האפשרות שננסה, אבל מה, היינו נפגשים פעם ב-3 4 חודשים? סיכמנו שזה פשוט לא ריאלי.

אמרתי לה שקשר שנגמר בטוב, כלומר קשר שלא נגמר כי נמאס או כי רוצים להמשיך הלאה או מבגידה או מריב, קשר שנגמר בגלל שתפעולית אי אפשר להמשיך אותו - זה קשר שלעולם לא נגמר... ביקשתי ממנה שתשמור לי תמיד מקום בלב ושיום אחד אחזור לארץ, נוכל לנסות את זה באמת.

אבל עד שזה יקרה, אני חי את עכשיו, וכרגע אני רק חושב עליה ונהיה לי רע. שאני שוב נפלתי אל האהבה הבלתי אפשרית.

אני מאוד בררן בבחורות ובאמת סקפטי שאמצא עוד מישהי כמוה...

אז כן, כרגע אני שבור ולא יודע כ''כ איך להתמודד עם זה. אין מה לה להגיד לה את זה בהודעה, כי זה רק יכול להוביל למצב שנגיד טוב בוא ננסה ואז זה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה שזה לא אפשרי.

אז אני לא כ''כ יכול לדבר איתה על זה, ומאוד כואב לי ולא יודע איך להתמודד עם זה.
בד''כ אני זה שנותן את העיצות, אבל עכשיו שזה קורה לך, מאוד קשה לחשוב בהיגיון.

אודה לדעתכם בנושא.