אהלן,
לפני שאתחיל, נתונים עיקריים -
פרופיל 82, דפ"ר 60, קב"א 52
מאז ומעולם שאפתי להיות לוחמת, זה הגיע לרמה כזו קיצונית שפשוט חייתי את החלום יום אחרי יום, נסעתי באוטובוס וראיתי את עצמי בעיניי רוחי חוזרת הביתה עם הנשק והמדים הקרביים ההם, זוחלת בשטח, הולכת עשרות קילומטרים נושכת את השפה בידיעה שהתחושה העילאית ביותר היא שלמרות הכאבים, אני בסופו של דבר אעבור הכל ואדע ששווה את זה, כי אני חיה פאקינג פעם אחת, ומוכנה אפילו למות עבור המדינה הזו.
עברתי חיים לא קלים, היה לי חרם בכיתה של כמעט 5 שנים וספגתי אלימות בכל מקום, אני היום חזקה פי כמה ועברתי תהליך מדהים שאני מרגישה שלוחמה תהיה סגירת מעגל עבורי ותחשל אותי פי כמה.
כמו שאתם שמים לב, אני אחוזת רעל מטורף מבפנים, אבל חייבת להיות שכלית- לצערי נחשפת להמון כתבות שפשוט מורידות לי את הרעל עד לקרקעית, בעיקר במישור הפיזי.
"אל תתנו לרעל לעוור אתכן, הרחם שלכן יפגע ולא תוכלו להביא ילדים לעולם, תצאו נכות לכל החיים, פריצות דיסק ושברי מאמץ, יהרסו לכן השרירים, למה לדפוק לעצמכן את הגוף, אישה זה לא גבר"
ובעיקר- "למה להרוס לעצמכן את הגוף בגלל החרא הזה"?
ואכן המובן הפיזי מפחיד אותי נורא, אני רק מפנטזת על לוחמה אבל מציאותית- אני דיי בטטת כורסא ולא בכושר כלכך,
מפחדת שאם אלחם על לקבל גיבוש לוחמות ואכנס בזה בכל הכח, אני אפגע בסופו של דבר בכל הגוף ואקבל כאפה פיזית חזקה מידי.
ואגב, אני עברתי את יום המא"ה וממתינה לקבל מנילה אמנם, אבל ככל הידוע לי עם פרופיל קרבי וקב"א גבוה (יחסית) אני אקבל אשכול קרבי בכל מקרה.
אז, השאלה היא כזו:
האם להילחם על האפשרות להיות לוחמת למרות החסרונות הפיזיים שעלולים לפגוע בי, או לוותר על החלום והרעל המטורף ולהישען על תפקיד פשוט יחסית שיגרום לי לחוש פחות סיפוק מתקופת השירות שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025