אני ממש בדיכאון. כנראה שזה שילוב של כל מיני דברים ביחד...ומן הרגשה פנימית כזאת שנמאס לי. נמאס לי מהחיים שלי, נמאס לי מהמצב שאני נמצאת בו. נמאס לי שהמשפחה שלי משגעת אותי, נמאס לי שאח שלי בא אליי בתלונות כל היום, נמאס לי שחופרים לי בנשמה ונמאס לי שאין לי אף אחד...זה הדבר הכי גרוע.
אין לי למי לספר. אין לי את מי לשתף, אין מי שיעזור לי, אין מי שיעודד אותי...אני לבד בכל הסיפור הזה. ואיזה "כייף" זה רחמים עצמיים.
הסתגרתי בחדר כי אין לי כוח שאף אחד ידבר איתי, אני בדיכאון ופשוט אין לי למי לספר...אין מי שיבין אותי.
בכיתי אבל בא לי לבכות עוד. בא לי לשחרר את ההרגשה הנוראית הזאת ממני. לא אוהבת להיות בדיכאון! אני בחורה שמחה :( למה זה קורה לי...נמאס לי לרחם על עצמי שאני לבד, שאין לי חברים נורמאליים.
אני בדיכאון- וגם איתו אני מתמודדת לבד. הרי תמיד סבלתי והתמודדתי לבד, גם בתיכון. אז מה שונה עכשיו?
התרגלתי לזה...ואם אני לא אהיה בשביל עצמי- אף אחד לא יהיה בשבילי.
פשוט בא לי לבכות...אין לי הרבה מה לעשות נגד זה. הלוואי שיכולתם להגיד לי איך להעביר את הכאב הנפשי הזה, את הריקנות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025