מנסה להתעלם מאנשים מעצבנים אך קשה לי לשלוט בעצמי, איך להתמודד?

מצטערת על החפירה מראש :(...
מאז ומתמיד לא ידעתי איך מתמודדים עם מצבים בחיים. כבר ארבע שנים שהפכתי להיות ילדה לא סבלנית עם פתיל קצר כל כך של עצבים , עד שלא רואים אותו..
כל כך הרבה אנשים ניסו לעזור לי. משפחה, חברים, יועצת, אפילו אנשים מקצועיים ואף אחד לא הצליח. באיזשהו שלב הבנתי שכנראה אין ברירה ורק אני יכולה לעזור לעצמי.
כבר חצי שנה שאני מנסה , ולא מצליחה.
הסיבה לכך שאני מתעצבנת כל כך מהר היא חוסר הצדק שיש בעולם הזה , מן חוסר צדק שנמצא בכל מקום. בבית , בבית ספר ,בשכונה ,בעיר במדינה , בקיצור בעולם..
ברגע שאני מרגישה חוסר צדק מבחינתי אני בדרך כלל מתחילה להרים את הקול, לדבר במילים לא נאותות ואם להיות כנה אפילו לקלל..
אני מודעת לכך שיש לי בעיה ומנסה לעשות כל מה שאני יכולה כדי לפתור אותה .
לכן במקום להגיב בצעקות וקללות התחלתי לשתוק. בכל פעם שהרגשתי עצבנית שתקתי הלכתי לצד כדי להרגע וחזרתי.. הבעיה היא שגם זה לא תמיד עבד . כמעט תמיד היו אנשים שלא הכי אוהבים אותי וברגע שראו שאני שותקת זה רק דרבן אותם להמשיך..
אז הבנתי שגם לשתוק זה לא רעיון טוב. לספור עד עשר בלב ולהירגע גם לא עובד.
אז לא לשתוק ולא לצרוח .. מה עושים? הבנתי שהראייה שלי דיכוטומית ,רואה שחור או לבן, לצרוח או לשתוק. אז מה שהחלטתי לעשות זה פשוט לנסות ולהתעלם מהרגשות שלי ..להתעלם מאנשים שמעצבנים אותי ופשוט להעביר נושא שיחה או לדבר עם מישהו אחר ולא להתעסק עם אנשים כאלה. במשך החודש האחרון העניין התחיל לעבוד מצוין . עד אתמול, הרגע שנשברתי. בקבוצה של חברים שלי נמצאת ילדה ששונאת אותי בלי סיבה ... כי היא פשוט לא אוהבת את מי שאני- היא אמרה לי את זה בפנים. במשך חצי שנה היא מקניטה אותי , מרחלת עליי, יוצאת עליי, ותמיד יש לה מה להעיר על כל דבר שאני אומרת . אתמול היא הציקה לי בקבוצה שוב, ושוב , ושוב .בפעם השביעית כבר לא יכולתי, סף האיפוק והספיגה שלי נגמר. אז לקחתי נשימה והחלטתי לשאול אותה " אני יכולה להבין מה את רוצה ממני? " היא: "חח היום כלום .." אני "ובכללי כן? אני מבקשת שתפסיקי להעיר לי על כל דבר שאני אומרת" היא: " זכותי להגיד לך מה שאני רוצה ולעשות לך מה שבא לי חמודה!" אני: " את יכולה להניח לי לחיות את החיים שלי בשקט?אני לא מתכוונת לרדת לרמה שלך " היא: "פחח מה שתגידי" חבר שלי: "סתמי יא חתיכת מפגרת אל דברי אליה ככה " . מה שקרה אחר כך זה שידיד שלי יצא עליי בקבוצה ותוך כדי בפרטי הוא מתנצל ואומר שהוא פשוט חולה לה על התחת אז אולי ככה היא תבין . אמרתי לו שאני מאוד מאוכזבת ממנו ושאני לא מתכוונת לדבר איתו. כנ"ל לגבי חברה טובה שלי יצאה עליי בקבוצה ותוך כדי התנצלה בפרטי. עוד ידיד שהוא הידיד הכי טוב שלי, ושתי חברות שלי לא הגיבו כל כך לעניין וניסו להישאר ניטרלים.. מאוד נפגעתי משום שאני תמיד שם בשביל להגן עליהם והם לא היו שם בישבילי :(
רשמתי שאני לא מוכנה להישאר במקום שיש בו אנשים צבועים ויצאתי מהקבוצה. היום לא הלכתי לבית הספר מפחד שאני לא אוכל לשלוט בעצמי ברגע שאראה אותה ...
שאכעס אצרח וארצה אפילו ללכת איתה מכות רק מלראות אותה במסדרון..
אמא שלי כועסת שלא הלכתי ללימודים.. ולא נותנת לי את הזמן שלי להרגע ואז להסביר לה מה קרה.. אני מבינה שזה מדאגה אבל היא לא מבינה שהיא רק מקשה עליי עוד יותר.
איך מתמודדים?