מבולבל וחושב שלא אתחתן לעולם, זה נורמלי שאיני רוצה זוגיות?

אני ממרכז הארץ ,ראיתי את האתר הזה וזו נראה לי פלטפורמה טובה להציג את הבעיה שלי כך בצורה אנונימית , בעבר כנער אפשר להגיד שדיי פרחתי , היה לי ביטחון עצמי גבוה והייתי נראה מבחוץ אדם מצליח.
תמיד אמהות של חברים היו אומרים לילדים שלהם שכדאי להם להיות כמוני , אדם שלא אכפת לו מכלום ורק ככה הם יצליחו שיהיו גדולים.
כמובן שהגבתי בחיוך מתחסד אבל עמוק בפנים מאוד אהבתי לשמוע.
כן הצלחתי עם נשים אך מבחינת מספרים עד לפני שנה המספר עמד על כשלוש נשים בלבד (היה לו פוטנציאל ליותר אבל חרדת ביצוע גמרה אותי בתקופה ההיא ולא היה לי מי שיכוון ושירגיע) .
אני חשבתי על זוגיות כעל עול , כעל ויתור עצמי מטורף.
לא הבנתי אנשים שבזוגיות , זה היה נראה לי כל כך מיותר.
מאז חלפו השנים , התגייסתי .. אפשר לקרוא לזה כתקופת שפל אישית.
גם מבחינת נשים, בעיקר מבחינת נשים.
באותה תקופה במקרה או לא במקרה הכרתי את האקסית שלי
בהתחלה זה ממש לא היה בכיוון רציני (לפחות מבחינתי) ואז לאט לאט מצאתי את עצמי בזוגיות וגיליתי כי טוב הדבר.
כשהאנרגיה לא מושקעת לחיפוש נשים שרירותית אז זה פותח התעסקות בדברים אחרים.
אני מאמין שבזכות זה התחלתי לימודים הגעתי לעבודה מכובדת בעיקר עשה לי טוב להרגיש בוגר יותר , פתאום עשה לי טוב שאולי אני כן מסוגל לזוגיות וכן מסוגל לחתונה
וזה הוכיח את עצמו הרבה יותר מהפיתרון הכימי.
כיום אני עובר מבחורה לבחורה , עושה מה שבא לי ולא חייב לאף אחד כלום.
וזה סוג של בור ללא תחתית כזה, מכיר בחורה היא באה עם חברה שלה שוכב עם שתיהם..דרכן מכיר עוד בנות וכו'.
בגלל ענייני מגדר (לא כל זכר הוא גבר ולא כל נקבה היא אישה) שיוצא מצב שכל חיינו שגרה ילדים וכו' ואז נפרדתי ממנה משיקולים נכונים ואני שלם עם כך לגמרי.
אני לא חושב שזה בגלל זה אבל הייתה לי תקופה זוועה לאחר מכן , היה לי קשה מאוד עם הלימודים והעבודה והתפתחו אצלי המון שאלות קיומיות ומגדריות והתדרדרתי עד לכדורי דיכאון כדי לשרוד את היום יום.
החלטתי לעשות הפסקה , הורדתי לחץ מהלימודים התפטרתי מהעבודה. אנחנו מבלים ב"להוכיח" לחברה שאני גבר (או נשים שהם נשים לפי הקוד החברתי המתאים) קצת קשה לצאת מזה.
יוצא מצב שהחברה מכתיבה את היותי סוג של ג'יגולו רק ללא תשלום וללא דרך יציאה אמיתית.
כי הרי זה עושה לי טוב , גורם לי להרגיש טוב.
כמו שלשאר החברה מכתיבים שהם צריכים לראות עולם ולעשות מה שהלב אומר כדי להיות מאושרים , או לחלופין לצרוך כמה שיותר מוצרים וכו'.
אנשים חושבים שהם המציאו את הגלגל .
אבל אני לא יודע אם זה טוב אמיתי. ולחלופין גם יכול להיות שזוגיות מונוגמית היא לא צורה טובה לאדם להיות בה.
רק לשם השוואה כיום המספר שלי עומד על 27 (שלפני שנה בלבד הוא עמד על 3 !) .
אני מוצא את עצמי כאילו אני מאוד מבולבל מהמצב.
ללא ספק חזרתי להיות ה"ילד" הזה שהייתי , שחושב שזוגיות זה חרא של דבר.
מספיק רק לעבור אצלי בפלאפון ולראות את כל ההודעות מחברים שנמצאים בזוגיות , הודעות כגון "-שם פרטי- אל תשכח אותי , תארגן לי משהו" וכו'.
למה להיות בזוגיות מונוגמית אם אתם נגד ההגדרה שלה? כל היום בוכים על היותם ממורמרים ועדיין נשארים שם?

אני כבר לא בטוח שאני צודק כמו פעם , אני חצוי ויודע לקחת את החשיבה שלי בערבון מוגבל.
סליחה על החפירה , פשוט אני קצת מבולבל ואשמח לעצות.
שוב פעם תהיות לגביי חתונה , הייתי אומר שאני לא אתחתן לעולם אך חווית הזוגיות שבעצמי עברתי מוכיחה לי שאי אפשר לדעת כלום.
לעומת זאת אולי זה היה אפשרי רק איתה?