אני גרה עם אמא שלי בשכירות (בגלל בעיות כלכליות ואישיות) ואני משתתפת בשכ״ד באופן סימלי. הקשר עם האם הוא בעל עליות ומורדות. היא עוזרת לי באופן לוגיסטי עם דברים שקשים לי וקשורים בעבודה. כל שאר האספקטים בחיים שלי (חיים פרטיים וקשר עם המשפחה) - לא מעניינים אותה. מצד שני, כשאני מראה רצון לעבור דירה, היא אומרת שקשה לה להאמין שאני אסתדר לבד.
המגורים איתה הם לא הכי נוחים - היא לא מאפשרת להביא חיית מחמד, ובגלל שאני בודדה, זה מאוד חשוב לי. היא מאז ומתמיד נהגה בשיטת ״הפרד ומשול״, מרכלת עם אחי על חיי הפרטיים ו״מתייעצת״ איתם איך לנהוג איתי. כתוצאה מכך האחים פיתחו כלפיי יחס פטרוני ואנטי ולכן הקשר איתם נותק. הם כמובן, זוכים ליחס מועדף.
נקודה בעייתית נוספת היא עניין האוכל: אימי קונה בעיקר אוכל שהיא אוהבת. מדובר באוכל יקר, אבל לטעמה. כל מאכל שהיא קונה או מביאה הביתה - היא נותנת הוראה כמה ממנו לאכול. למשל, חבילת שניצלים: לאכול שניצל ביום. כשעבדתי לא היה לעיתים ממה להכין סנדוויצים לעבודה ואז קניתי בחוץ.
מידי פעם היא מארחת את אחיי לארוחת שישי/שבת וקונה/מכינה כמויות של אוכל. אני לא מצטרפת לארוחה בגלל הנתק מאחיי ומסתגרת שעות בחדר. לי אסור לאכול מהאוכל, אלא רק אם יישארו שאריות אחרי שהם יאכלו.
סבלתי מהורי המון, אבל נושא האוכל נראה לי עניין קיצוני. אני לא אגווע ברעב, אבל העניין הזה של להביא אוכל ולהגביל את הכמות או לבקש לא לגעת באוכל שהוכן לאחרים אלא לאכול אם נשארו שאריות, נראה לי שיא הקטנוניות כשמדובר במשפחה (אנחנו לא סתם שותפות לדירה). האם הגישה של אימי קיצונית? האם היא מנסה לעשות מניפולציות דרך האוכל או רוצה ״להתנקם״ בי דרך האוכל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות