מתגעגע אליה ולקשר שהיה לנו! היא שכחה בכלל שאני קיים, מה לעשות?

מצטער שזה ארוך ותודה למי שקורא, זה חשוב! אפשר לדלג על ההתחלה מי שממש לא רוצה לקרוא הכל.

לא זכור לי אפילו פעם אחת בחיים שלי שהרגשתי געגוע למישהו, לא למשפחה לא לחברים, לאף אחד. גם בחיים שלי לא נקשרתי ונפתחתי לבן אדם כמו שקרה לי איתה.

הכרתי אותה בחטיבה פשוט התחלנו לדבר אין לי מושג איך וישר היה לנו חיבור כמו שבחיים לא היה לי עם אף אחד הבנו אחד את השנייה בצורה מדהימה.
הזמן עבר ועבר והרגשתי כאילו נהינו כמו אחים, בשיא הרצינות זאת הייתה ידידות מדהימה שלא ראיתי אף פעם אפילו אצל אחרים, לא דמיינתי לעצמי שזה ייגמר לעולם ומאז שהכרתי אותה זאת הייתה התקופה הכי טובה שלי בחיים וגם במהלכה עשיתי שינוי מדהים.

יכולנו לדבר שעות, על כל דבר, משיחות נפש על הדברים הכי כואבים שלנו ועל מה שאנחנו עוברים, סתם דברים שקראו היום ועד לדברים הכי מפגרים שיכולים להיות, פשוט על הכל ובחיים לא נגמר על מה לדבר. לא היה יום שלא דיברנו.
עד שהכל נגמר. החופש הגדול בין החטיבה לתיכון הכל היה מעולה, לקראת סוף החופש הרגשתי שמשהו קורה אבל לא באמת ידעתי מה וששאלתי אותה היא אמרה שהכל רגיל.

התיכון מתחיל, כיתה י' שנינו באותה כיתה (גם בחטיבה היינו ביחד) בקושי מדברים בבית ספר, בקושי אחרי הצהריים אבל עוד היינו מדברים. אותי זה ביאס. עבר חודש, הכל נהיה יותר גרוע, דיברתי איתה שוב הפעם שיחה רצינית ושוב היא אומרת הכל בסדר. אבל עוד חודש וחצי שוב שיחה, היא אומרת הכל בסדר רק שאין כמעט זמן.
בכל הזמן הזה אנחנו בקושי מדברים ולפני חודש וחצי בערך פעם אחרונה שיחה שלי איתה על הנושא היא שוב אומרת שהכל בסדר בנינו אבל אין זמן הרבה לדבר.
אבל זה לא ככה, כי מאז היא בבית ספר כל הזמן מדברת עם חברים שלי ואני מקנא כי היא מלא איתם ולא איתי, עם ידידה טובה שלי שהכרתי לה כדי שיהיו חברות הן בין החברות הכי טובות עכשיו. איתי היא בקושי מדברת, לא מתחילה שיחות בכלל אני פעם בשבוע עדיין מקפיד לדבר אבל היא עונה דיי יבש. לא מתקרב אפילו בטיפה למה שהיה פעם. מרגיש שהיא שחכה כל מה שעברנו, שכחה שאני קיים, כי היא מתנהגת כמעט כאילו היא לא מכירה אותי..

הציעו לי להפסיק, פשוט לשכוח ממנה להתעלם ממה שהיא עושה וממה שקורה ולהמשיך הלאה.
שבוע בלי לנסות לדבר איתה ואני מתגעגע בצורה שבחיים לא הרגשתי, ואני מתגעגע למה שהיינו פעם. מתגעגע אליה לידידה האמתית שהייתה לי המדהימה הזאת שאני בחיים לא אשכח.

זה לא עובר ואני לא מצליח לשכוח, לא מצליח להפסיק לנסות להחזיר את מה שהיה אפילו שעברה חצי שנה. וזה אפילו קשה יותר שהיא כל הזמן איתי בבית ספר ועם החברים שלי כל הזמן. כן, אני מקנא שאני רואה את זה.

אבל בעיקר מתגעגע.

מה אני אמור לעשות?