שלום.. הבעיה שלי היא כזאת:
עברה שנה מאז הפרידה שלי מהאקס. הפרידה באה מיוזמתי והוא ניסה לחזור אך לשווא.
התקדמתי בחיי והכל טוב ויפה, אך כשאני בחוץ, כשאני בעבודה או סתם מחוץ לבית אני לא חושבת עליו בכלל וגם מרגישה שהוא לא מעניין אותי. אך כשאני חוזרת הביתה, המחשבות משתלטות עליי והגעגועים מציפים אותי ובקביעות לפני שאני נרדמת אני בוכה.
ניסיתי תקופה מסויימת להעסיק את עצמי עד כדי מצב של להיות מחוץ לבית משעה 6 בבוקר, ולחזור הביתה רק ב10,11 בלילה. זה עבד אך איני יכולה לחיות כך לטווח ארוך.
מעצבן אותי שכמה שעות אני נמצאת בבית או כל יום מנוחה שיהיה לי במקום להנות ממנו ולהנות מהמנוחה בבית אני פשוט מתחילה לשקוע למחשבות שלא עוזבות אותי. ואני כן מעסיקה את עצמי זו לא הבעיה, כי עובדה שכשאני עסוקה מאוד הוא פשוט לא מעניין אותי.. אך גם אם אני יהיה הכי עייפה בעולם או גם אם היה לי את היום הכי מצויין בעולם בשניה שאני אדרוך בבית המוח שלו חוזר אליו.
המחשבות הן לא סתם מחשבות הן ממש התקפי געגוע ופלאשבקים על תקופות שהינו ביחד וכל מיני זכרונות שעולים מפעם שנטחנים לי במוח ועל הדמות שלו שמזמן כבר לא בחיי.. כואבת לי העובדה שבבית, בביתי שלי אין לי מנוחה ואין לי יכולת להנות! הוא הפך כל דקה של שהייה שלי בבית לדבר בלתי נסבל..
מה עושים עם זה? גבר אחר לא בא בחשבון, לא כרגע, היתי איתו 4 שנים ואני לא מרגישה מספיק פתוחה רגשית. חזרה גם לא באה בחשבון כי אני לא רוצה.
עברה שנה, למה זה לא מפסיק? איך מתגברים בכוחות עצמי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025