למה דווקא אני הומו?

אני מבקש לקרוא הכל, ממפעילי האתר, נא לא לדאוג - אני לא הולך להתאבד, תקרוא את הפוסט עד הסוף ותבינו את כל הסיפור.

חשוב לציין גם, אני לא נראה גיי מהצד, לפחות אף פעם לא שאלו אותי אם אני כזה, נראה אחד רגיל לגמרי, לרוב מאפיינים אותי בתור "האתאיסט" או "הגמד", כל מי שמכיר אותי חושב שאני "אוהב" מישהי, האמת נראה לי שאני באמת אוהב אותה אבל זה כנראה התפתח בגלל זה שאני תמיד מדבר עלייה והיא ילדה באמת זהב.
יצאתי עם בנות, ואני מדבר על בנות ועם בנות, האמת רק בשביל הסטטוס החברתי ובשביל שלא יחשבו שאני כזה. ואני לא הולך לעזוב את החברים שציינתי. עברתי תקופה בחיים שהייתי מבודד מכל העולם והשתנתי רצח, הפכתי להיות מה שרציתי, זה עם החברים שיוצא מהבית ולא תקוע בו. ואני אוהב את כל החברים שלי, חלק בשבילי הם כמו אחים ואני בהם רואה בהם בני בית.

אובדני כל הזמן, מציג את עצמי כאחד שחי באושר ושמח. אבל באמת שנמאס לי.
מסתיר את עצמי, כי אני יודע שאם לא אני יחזור לאותה התקופה, 24 שעות, 7 פעמים בשבוע מול המחשב.
בלי חברים, בלי אישיות, מנודה... לא רק זה עוד יוסיפו קללות כמו "הומו", "אוכל בתחת" נו הרגילות, אלה שאני אפילו אומר.
וזה לא שלחוץ לי לספר, אני פשוט לא יכול לסבול את זה שהוא חבר בין הכי טובים שלי, או לפחות ככה זה נראה כי אנחנו קבוצת בנים (7 בסה"כ) שכל היום ביחד.
והוא תמיד איתנו, הוא תכלס שונא אותי, שמישהו שונא אותך אתה שם לב לזה. אפליות קטנות כאלה שאתה מרגיש אותן, פשוט יודע.
בין עם זה אסור לגעת בו, לא במובן מיני, אפילו בטעות לגעת לו בגב "טפיחה" או איך שלא תרצו לקרוא לזה. נגיד ישבנו אחד ליד השני ובטעות נגעתי לו ברגל בלי להרגיש.
זה נגמר בריב של שעה, אבל שמישהו אחר נוגע או משהו כזה אז זה בסדר.
אז לא לדבר איתו? מה יתרום לי? בכלל לא אפשרי, אי אפשר לתאר את זה, כל ריב שאתם לא מדברים מעמיד אותי במצב של ילד מפגר.
שיוצאים ביחד אומר לכולם שלום, מגיע אליו נעצר מסתכל עם מבט קר וממשיך (ובלב אני בוכה כי אני כבר שנה וחצי מאוהב בו ואפילו לא יכול לגעת בו)
זה שהוא סטרייט זה בטוח, איך אני יודע? אנחנו בני 16, מי לא היה בגיל הזה ולא דיבר עם חברים על סקס, מין, איך שלא תרצו לקרוא לזה.
עכשיו לא לקחתי את זה בתור אישור לזה שהוא סטרייט, עד שהגעתי לבית שלו סתם חיטטתי במחשב ומצאתי מלא פורנו, רגיל לצערי :(
באותו רגע הבנתי שאני באמת מאוהב סתם, ואפילו 0.001% אין לי איתו.
ואני יושב שם צוחק ואומר לו "X מזה יא סוטה" ומעביר את זה כמו כלום.
כל לילה אותו סיפור, שוכב במיטה שואל את עצמי לאן אני ממשיך? הרי כל הסטרייטים מתקדמים בחיים מוצאים אישה, ומביאים ילדים.
אבל מה איתי? עד גיל 40 אני אשקר ואגיד שאני סטרייט, יתחיל עם בנות בשביל הסטטוס ולא יותר מזה? ובסוף בגיל 40 ימצא את עצמי מתאבד?
כל הפתרונות האפשריים לא עבדו. אז ניסיתי לא לראות פורנו במשך חודש ולהמנע ממחשבות על מין - לא עזר, בכל מקרה הייתי חרמן, ואפילו יותר בגלל שלא פרקתי את זה.
להתאבד? אני לא אמיץ בשביל מעשה כזה, פעם אחרונה שחתכתי את עצמי הייתה שבדקתי עד כמה הסכין השחורה של הספר באמת חדה (בטעות, חשבתי זה עדין... מסתבר שלא :)
לראות פורנו של סטרייטים ולהכריח את עצמי לאהוב את זה? כמה פעמים שניסיתי את זה כבר, יושב בכוח מנסה מתאמץ וכלום לא קורא, אפילו זקפה אני לא מקבל.

ואני ממשיך לשאול את עצמי לאן אני ממשיך, ויודע שאין לי לאן, בבית של ההורים עד גיל 40, לבד עצוב ובודד...
מקנא באנשים שנולדו רגילים, מקנא בזאת שהוא מאוהב בה.
אני שונא שבנות מחמיאות לו, כי הוא באמת יפה, עד היום אמרתי בפה מלא רק על 2 בנים שהם יפים, אני הכי פרפקטציוניסט בקטע הזה והוא באמת מעל הכל.
אני פשוט שונא שהן אומרות לו מילה טובה כי הוא לא איתי.

בחודש האחרון התחברנו טיפה, הוא טיפה יותר נחמד אבל בגלל שהוא שמע משהו שאמרתי עליו ועל היחס שלו. כאילו זה לא נאמר ישירות אליו עם השם שלו.
אבל הוא הבין את זה. הוא יודע טוב מאוד שזה מופנה אליו, כי הוא מתנהג אליי ככה ואני שם לב לשנאה הזאת, יכול להיות שהוא יודע שאני הומו אולי הוא חושב ככה.
והעובדה הזאת ביחד עם זה שהוא הומופוב (הומופוב רציני) יוצרת שנאה.

מתי תיהיה תרופת פלא, קסם או משהו.
ולכל אלה שיפנו אותי אל השיטות הדתיות לשטויות האלה, אז תוותרו, מאמין אני לא.
אני אתאיסט, לא רק בגלל שאני מאוכזב מכל מה שעובר עליי (ועבר מלא, גיל הוא ממש לא אינדיקטור לחוויות שאדם עובר. מעטים האנשים שפגשתי ועברו יותר ממני, ב-16 שנה הייתי יותר קרוב למות מ-99% אחוז מהאנשים שאני מכיר.)
עברתי מספיק בחיים, ופתאום בגיל 14 אני מבין שאני נמשך לגברים, כאילו אם זה היה גרוע עד אז, אז זה הפך ליותר גרוע.
אתם לא מבינים כמה שזה קשה.

קראתי "פתרונות" באינטרנט, כאלה כמו למצוא חברים בחדשים באיגי (מועדון של גאים או משהו כזה) וזה ממש לא מה שאני רוצה. אני לא רוצה מישהו אחר, אני רוצה אותו.
אין דרך להפוך אותו גם להומו? אני כותב את זה ולא יודע אם לבכות או לצחוק, ניסיתי הכל. יצאנו למסיבה, דאגתי שישתה למוות (ממש לאובדן חושים) בנסיון לראות מה הוא חושב, או איך הוא יגיב.
או בכלל יתן לי, והדבר הכי "רומנטי" שיצא לי באותו ערב היה זה שחיבקתי אותו מאחורה בזמן שהוא מקיא עוף בריח אלכוהול זול ומשקה אנרגיה שמעלה ריח של מיצי קיבה.
אז כן אני אידיוט, בסופו של דבר כולנו אידיוטים שזה מגיע לאהבה, אבל למה דווקא אני אוהב גברים?